סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי ורשב"ג - כמי הלכה?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא קו ע"ב

 

תני חדא: פעם ראשונה ושניה - זורעה, ושלישית אינו זורעה.
ותניא אידך: שלישית - זורעה, רביעית - אינו זורעה. -
לא קשיא;
הא - כרבי,
הא כרבן שמעון בן גמליאל.
הא כרבי, דאמר: בתרי זימני הוי חזקה.
הא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר: בתלת זימני הוי חזקה.

המחלוקת בין "רבי" ואביו - רשב"ג מובאת בש"ס בכמה נושאים שונים:

ראה מה שכתבנו על:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד א

 1. "חזקה" נוצרת אחרי פעמיים או אחרי שלש פעמים...
2. "סתם משנה" על ידי "רבי"

1.

מאי הוה עלה?

הגמרא שואלת מה ההלכה לגבי קביעת חזקה - בפעמיים או בשלוש?

2.

כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון ביוה"כ שחל להיות בשבת, ומלה ראשונה ומת, שניה ומת, שלישית - באה לפניו, אמר לה: לכי ומולי.

רב יצחק מעיד שרבי יוחנן אישר למול גם פעם שלישית [ילד שלישי, אחרי ששני אחיו מתו בברית מילה].

3.

א"ל אביי: חזי דקשרית איסורא וסכנתא.

אביי קובע: מרבי יוחנן משמע שלא רק ש"מותר" למול כי אין בזה סכנה, אלא, שמותר אף לחלל את השבת ואת יום הכיפורים בשביל למול. כלומר, יש חובה למול כי אין חזקה שהבן ימות!

4.
הגמרא מספרת שאביי לא רק אמר את דבריו, אלא אף נהג כך בעצמו הלכה למעשה לגבי "אשה קטלנית" [לא מדובר בברית מילה אלא באשה שמתו בעל ראשון שלה ואחר כך גם בעל שני שלה...].

סמך עלה אביי,

אביי הסתמך על הדין שנלמד מרבי יוחנן, שאין חזקה בפעמיים אלא רק בשלוש פעמים.

4.1

ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה,

אביי התחתן עם אשה בשם "חומה", שהיתה בתו של רב יצחק בנו של רב יהודה.

הערה: משמע מכאן שאביי היה דור חמישי לאמוראים, כי רב יהודה היה דור שני. כלומר: "רב">"רב יהודה">"רב יצחק">"איסי">"אביי", אלא אם נאמר שאביי היה בן דורו של איסי ואשתו שהיא בתו של "איסי" היתה צעירה ממנו בהרבה.

4.2

דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב,

לפני שנישאה לאביי היא היתה אשתו של "רחבא...", והוא נפטר.

רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב,

אחר כך נישאה לרבה בר בר חנה - ואף הוא מת.

ונסבה הוא ושכיב.

ואחר כך נישאה לאביי [כמובא בסעיף 4.1], ואף אביי נפטר.
כלומר, היא היתה "אשה קטלנית" לשני בעלים ["רחבה" ו"רבה בר בר חנה"], ואביי נשאה כי הוא פסק כרבי יוחנן שפעמיים אינה "חזקה".
ובכל זאת אביי נפטר. לכאורה סיפור זה מלמדנו שאשתו כן היתה "אשה קטלנית" אחרי פעמיים שנפטרו בעליה, ולכן אף הוא - אביי נפטר.

[הערה: רבה בר בר חנה היה תלמידו המובהק של רבי יוחנן והוא חי בדור השלישי, ואם כן יוצא שאשתו - שנישאה אחר כך לאביי היתה "זקנה" בזמן שאביי נשא אותה לאשה, ולא כל כך מתיישב עם דברינו לעיל בסעיף 4.1]

5.

אמר רבא: ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי?

רבא מקשה כיצד אביי הסתכן

5.1

והא איהו דאמר: אבין דסמכא, יצחק סומקא לאו בר סמכא,

נראה שרבא מחזק את שאלתו: שהרי אביי עצמו סומך על "אבין" ולא על רבי יצחק - באופן כללי - וממילא, כאן הרי רבי יצחק [לעיל בסעיף 2] אמר בשם רבי יוחנן שבפעמיים לא יוצר חזקה.

5.2
נראה לי להסביר, שבסוגייתנו האמורא אבין לא אמר כלל שום הלכה בשם רבי יוחנן, אלא כוונת רבא לומר, שבאופן כללי אביי לא סומך כלל על מה שאומר "רבי יצחק", ואולי הוא מתכוון רק לגבי מה שאמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן [ראה בהמשך], וממילא קשה, כיצד אביי סמך על דברי רבי יצחק בשם רבי יוחנן בסוגייתנו?

5.3

אבין ישנו בחזרה, יצחק סומקא אינו בחזרה!

הגמרא [או רבא עצמו] מסבירה מדוע אביי לא סמך - בדרך כלל - על רבי יצחק, כי "אינו בחזרה" - הוא לא חזר על לימודו הרבה פעמים, ונראה שהסבר זה מתאים לכך שהוא לא בר סמכא למסור ולהעיד מה אמר רבו - רבי יוחנן.

5.4
ויש מסבירים באופן שונה: כנראה גם "רבי יצחק" אמין במסירת דברים שאמר רבי יוחנן, אלא שהוא לא שהה במחיצת רבי יוחנן כל הזמן, ולכן יתכן, שרבי יוחנן חזר בו והוא לא שמע.
[מאד קשה: אם אמנם "אבין" מסר בשם רבי יוחנן הלכה שונה מרבי יצחק - אזי ההסבר הנ"ל סביר, אבל הרי בסוגייתנו "אבין" לא אמר דבר, ומדוע להניח שאולי רבי יוחנן חזר בו ורבי יצחק לא שמע!]

הנ"ל - שני פירושים ברש"י.

[קשור מאד למשמעות של "תלמיד מובהק" ודומה ל"רבו מובהק"]

5.5

ועוד, אימר דפליגי - לענין מילה, בנישואין מי פליגי?

קושיה נוספת על אביי, הרי המעשה שבא לפני רבי יוחנן ושאודותיו הוא פסק היה בעניין חזקה לעניין ברית מילה, ומי אמר שהדין זהה ב"נישואין" ["אשה קטלנית"] - שארע במקרה של אביי עצמו!

6.
עונה הגמרא:

אין; והתניא: ניסת לראשון ומת, לשני ומת - לשלישי לא תנשא, דברי רבי;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לשלישי תנשא, לרביעי לא תנשא.

מוכח מהברייתא ש"רבי" ורשב"ג נחלקו גם לעניין מיתה בנישואין.

7.
בכל אופן נראה שרבי יוחנן לעיל פסק כרשב"ג, שרק בשלוש פעמים יש חזקה, ולכן אביי התחתן עם אשתו אחרי ששני בעליה הקודמים מתו.

7.1
ולא ברור לי מה אפשר להסיק מכך שאביי עצמו גם מת כשהיה נשוי לה?

7.2
אביי התנהג לפי מה שקובעת ההלכה לדעתו [ואמנם לא ברור מדוע הוא פסק כך - כרשב"ג]. הוא סובר שאם כך ההלכה הרי שכך יקרה במציאות, ואולי הוא מת מסיבה אחרת לגמרי שלא קשורה כלל לאשתו - למשל, מחמת זיקנה!

8.
הגמרא דנה בהשווה של "ברית מילה" לנישואין:

בשלמא גבי מילה, איכא משפחה דרפי דמא, ואיכא משפחה דקמיט דמא,

ברית מילה תלוי ב"בריאות", ולכן יש משמעות לחזקה

9.

אלא נישואין מ"ט?
א"ל רב מרדכי לרב אשי, הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא: מעין גורם;

רב מרדכי אמר לרב אשי, שגם בעניין נישואין יש עניין של "בריאות"!

10.

ורב אשי אמר: מזל גורם.

רב אשי עצמו סובר שעניין הנישואין תלוי ב"מזל" - עניין רוחני! לפי רב אשי לא דומה החזקה לעניין ברית מילה לחזקה לעניין אשה קטלנית למרות שבשני הנושאים יש מחלוקת בין רבי לרשב"ג אם בפעמיים נוצרה חזקה או רק אחרי שלוש פעמים.

11.
הגמרא מוצאת נפקא מינה בין שתי הדעות:

מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאירסה ומית;
אי נמי, דנפל מדיקלא ומית.

כלומר, אם הבעל הראשון מת שלא כתוצאה מביאה הרי שלא מצטרף לעניין ה"חזקה" - לפי רב מרדכי, אבל כן מצטרף לפי "רב אשי".

12.
הגמרא דנה בפסיקת ההלכה:

א"ל רב יוסף בריה דרבא לרבא, בעי מיניה מרב יוסף:
הלכה כרבי? ואמר לי: אין;
הלכה כרבן שמעון בן גמליאל? ואמר לי: אין,
אחוכי אחיך בי!

רבא פסק גם כ"רבי" וגם כרשב"ג. כיצד?

13.

א"ל: לא, סתמי היא, ופשיט לך:
נישואין ומלקיות - כרבי,
וסתות ושור המועד - כרבן שמעון בן גמליאל.

הפסק נקבע לפי מה שנקבע במשנה מסויימת שהיא "סתם משנה". כלומר, אמנם יש מחלוקת בין רבי ורשב"ג לעניין חזקה בקשר לכמה נושאים שונים, ובכל אחד מהם ההלכה נקבעת לפי מה ש"רבי" קבע ב"סתם משנה".

כמה הערות לגבי "סתם משנה" - חשוב:

א.
חשוב לציין, שהמחלוקות בין "רבי" ורשב"ג מובאים בברייתות, ו"רבי" פסק ב"סתם משנה" - במשניותיו!

ב.
צריך לומר ש"רבי" הכיר את כל אותן ברייתות, וזה בהכרח, שהרי בברייתות מדובר במחלוקות בין "רבי" עצמו לרשב"ג - אביו.

ג.
הנחתנו היא ש"רבי" הוא זה ש"סתם" את המשניות כדי לקבוע הלכה כמותם.
מתעוררת השאלה, מתי הוא פסק כדעת עצמו בברייתא ומתי פסק כרשב"ג.

ד.
תשובה עקרונית לכך היא, שאת סתימת המשניות קבעו בית דינו של רבי ולא רק הוא עצמו, ולכן, יתכן שפסקו וקבעו "סתם משנה" מסויימת בניגוד לדעת "רבי" עצמו בברייתא [למרות שהוא היה נשיא בית הדין]!

ה.
הערה כללית: הרי בכל סוגייתנו מדובר במחלוקות בין "רבי" לרשב"ג אביו. יש כמה כללי פסיקה סותרים ["התנגשות"] - בלי קשר ל"סתם משנה":

1. "הלכה כרשב"ג במשנתנו" - זהו כלל כללי שתמיד הלכה כרשב"ג נגד חכם שחולק עליו, וש אומרים שהלכה כמותו אף נגד רבים, ויש אומרים שהכלל תקף אף כשהם חלוקים בברייתא.

לפי הנ"ל יש לפסוק כרשב"ג.

2. "הלכה כרבי מחברו" - ויש אומרים אף נגד אביו, ויש לפסוק בסוגייתנו כרבי.

3. אין הלכה כבן נגד אביו אפילו במקרים שיש כללי פסיקה אישיים [כב 1-2] - ויש לפסוק כרשב"ג.

4. אלא שבסוגייתנו הפסק הוא לפי סעיף ד לעיל!

13.1

נישואין, הא דאמרן.

לגבי נישואין הלכה נקבעה כ"רבי" במשנתנו שבפעמיים יש חזקה, ומשנתנו היא "סתם משנה": "... גירשה - מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים...".

13.2
"סתם משנה" כדעת רבי לעניין "מלקות":

מלקיות, דתנן: מי שלקה ושנה - ב"ד כונסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת.

13.3
"סתם משנה" כרשב"ג לעניין ווסתות:

וסתות, דתנן: אין האשה
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סה עמוד א
קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים, ואין מטהרת מן הוסת עד שתעקר ממנה שלש פעמים.

13.4
"סתם משנה" כרשב"ג לעניין שור מועד, דהיינו ששור מועד חייב נזק שלם רק אחרי שנגח שלוש פעמים:

ושור המועד, דתנן: אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו שלשה פעמים.

14.
רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה יד:

נשאת לאחד ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה והוציאה מותרת להנשא לשני, שהתה עם השני עשר שנים ולא ילדה לא תנשא לשלישי, ואם נשאת לשלישי תצא בלא ט * כתובה אלא אם כן יש לו אשה אחרת או שקיים מצות פריה ורביה.

משמע בפירוש שהרמב"ם פוסק כ"סתם משנה" - משנתנו - וזה כ"רבי", שכבר אחרי פעמיים [שני בעלים] שלא ילדה במשך עשר שנים יש חזקה ולא תינשא לבעל שלישי.

15.
לגבי אשה קטלנית:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה לא:

אשה שנשאת לשני אנשים פ ומתו, לשלישי לא תנשא ואם צ נשאת לא תצא, ואפילו נתקדשה יכנוס, ...

16.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה לא:

[לא] אשה שנשאת לשני אנשים וכו'. שם תניא נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לשלישי תנשא ולרביעי לא תנשא ונפסקה שם הלכה כרבי

הוא מסביר שההלכה נפסקה בגמרא כ"רבי", ולא מובן לי מניין לו. הרי בדיון לגבי אישה קטלנית הובא לעיל לגבי המקרה של אביי בסעיפים 4-7.

16.1
ויש לומר, שהרי רבא הקשה על אביי כיצד הוא הסתכן [ראה לעיל בסעיף 5], מוכח שרבא [שבדרך כלל הלכה כרבא נגד אביי] סובר שבגלל סכנה יש לפסוק שכבר אחרי פעמיים יש חזקה שהיא אשה קטלנית. [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצז, שהראשונים כך פסקו "לחומרא" - ולא מזכירים את ההסבר שלנו].

17.
וראה ב"מתיבתא", שם, שם, שדן בפסק הלכה בכל המקרים שנידונו בסוגייתנו.

18.
המשך דברי ה"מגיד משנה":
בקשר למחלוקת בין רב מרדכי לרב אשי לעיל בסעיפים 9-11:

וקי"ל כרב אשי דבתרא הוא
ולזה סתם רבינו דבכל גוונא לא תנשא לשלישי וגם בהלכות לא הזכירו סוגיא זו.

הוא מסביר שהרמב"ם לא מדגיש שיש מקרים שבהם לא מתחשבים בחזקה - כדעת רב מרדכי. מכאן, שהרמב"ם פסק כרב אשי כי הוא "בתראי" [הוא לא מדגיש שרב אשי היה "עורך הגמרא"].

18.1
מצד שני, רב מרדכי אמר בשם רב הונא [קצת מוזר שאמורא כל כך מאוחר אמר הלכה בשם חכם מוקדם מאד!]

19
לגבי ברית מילה:
רמב"ם הלכות מילה פרק א הלכה יח:

אשה שמלה בנה ראשון ומת מחמת מילה שהכשילה את כחו, וכן מלה את השני ל ומת מחמת מילה בין מבעלה הראשון בין מבעלה השני הרי זה לא ימול את השלישי בזמנו, אלא ממתינין לו עד שיגדיל ויתחזק כחו,
אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי, שסכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם.

משמע מהרמב"ם שפסק כ"רבי" נגד רשב"ג בעניין ברית מילה.

19.1
כסף משנה הלכות מילה פרק א הלכה יח:

[יח] אשה שמלה בנה ראשון ומת. בסוף הבא על יבמתו (יבמות ס"ד) מלה ראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול דברי רבי רשב"ג אומר שלישי תמול רביעי לא תמול
ונחלקו ג"כ בשאר דברים אי בתרי זימני הויא חזקה או בתלתא
ואסיקנא נשואין ומלקות כרבי וסתות ושור המועד כרבן שמעון בן גמליאל

הוא מנסה לומר, שבסוגייתנו לא פסקו במפורש בעניין מילה - כ"רבי" או כרשב"ג - ואילו לגבי שאר הדינים כן פסקה הגמרא.

וכתב הרי"ף ומסתברא דמילה כנשואין דבתרי זימני הויא חזקה דספק נפשות היא וספק נפשות להקל
והיינו ודאי אפילו אין בו שום חולי משום דאיכא משפחה דרפי דמה דאי אית ביה שום חולי מאי איריא שלישי אפילו הוא ראשון נמי אלא ודאי כדאמרן.

הוא כנראה פוסק כרי"ף שמסביר שדיני ברית מילה הם כמו ב"נישואין" - "אשה קטלנית" - ומשמע שהוא פוסק כ"רבי" שבפעמיים יש חזקה לא מדין ודאי - שהלכה כרבי נגד רשב"ג - אלא מדין ספק נפשות. הרי בברית מילה המצוה לא מתבטלת לגמרי אלא רק מתעכבת וניתן למולו אחר זמן.



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר