סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

מידתיות בעשיית הטוב  / רפי זברגר

בבא מציעא קח ע"ב

 

הרקע

עמוד ב' של הדף היומי, עוסק בדין של ''בר מצרא'', וליתר דיוק, באילו מקרים לא נוהג דין זה.
משמעות הדין – לתת עדיפות בעת מכירת קרקע, לבעל קרקע סמוך. נסביר: אם אדם מוכר קרקע מסוימת, ויש לו שכן בקרקע אחרת הסמוכה לקרקע הנמכרת. במקרה זה יש להציע קודם כל לאותו שכן, לקנות את הקרקע. רק אם אינו מעוניין, מכל סיבה שהיא, ניתן להציע את הקרקע לאנשים אחרים.
דין זה נלמד מהפסוק (דברים, ו' ,י''ח): וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' – לומדים מכאן כי יש ללכת גם לפנים משורת הדין, ו''דינא דבר מצרא'' הוא בהחלט לפנים משורת הדין, שהרי מן הדין, אדם רשאי למכור למי שהוא רוצה, והתורה מלמדת אותנו להציע קודם לשכן, שהרי בשבילו יהיה הרבה יותר נוח, כאשר שדותיו יהיו סמוכים אחד אל השני.
 

הנושא

הדין הראשון בעמוד: מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא. – אדם הנותן מתנה, רשאי לתת לכל מי שירצה, ואין חובה לתת לשכן הקרוב. אבל מוסיף אמימר: אי כתב ליה אחריות – אית בה משום דינא דבר מצרא. אם נותן המתנה, הוסיף אחריות על המתנה, כך שאם "יקרה לה משהו", או שיגבו אותה כחפץ משועבד – אזי חוזר הדין להיות ''רגיל'' ואמנם חלה על המתנה דין ''בר מצרא''. ההסברים לשני הדינים:
1. מתנה, כשמה כן היא, אדם מבקש לזכות את חבירו במתנה, ורק לחבר מסוים הוא מבקש לתת, ולא למישהו אחר. מכיוון שכך, אין משמעות לדין ''בר מצרא'', ואין לחייב את נותן המתנה לתת אותה למישהו אחר.
2. אם נוספת אחריות למתנה, הרי נהפכה המתנה למעין "מכר רגיל", וב"מכר רגיל'' חל בין ''בר מצרא''.
נציג עוד שתי הסתייגויות לדין ''בר מצרא'':
1. מכר כל נכסיו לאחד – מכיוון שהמכירה היא כללית של כל הנכסים, לא מחייבים את המוכר, להתעסק בשדה מסוימת ב''בן המיצר'' כדי לא להעמיס על המוכר אשר מתכוון "לסגור את כל הבסטה" עם קונה אחד ויחיד.
2. המוכר ''שדה רע'' כדי לקנות ''שדה טוב'', גם פטור מדין ''בר מצרא''. גם כאן ניתן לומר, כי הבעלים מעוניין בקונה מסוים, או בסוג קונים מסוים, ולכן אין לכפות עליו למכרו ל''בר מצרא''.
 

מהו המסר?

ממספר דוגמאות אלו, שהם חלק קטן מהדינים המובאים בעמוד זה, מלמד אותנו ''מידתיות'' גם במצוות ובמעשים טובים.
אין ספק כי דין ''בר מצרא'' הוא מתוך עשיית הטוב, כפי שראינו לעיל. מלמדת אותנו הגמרא, כי גם בעשיית הטוב, יש גבול, ו''לא חייבים להשתגע''. אמנם יש עניין להקדים ולהציע לשכן, כדי לעשות לו טובה, ושיהיה לו יותר נוח לתמרן בין שדותיו השונים. אך אם עשיית טוב לאחר, מתנגשת עם רצון של המוכר, מכל סיבה שהיא, יש להעדיף את רצון המוכר, למרות שתיתכן ''אי נוחות מסוימת'' לשכן. יש לעשות כל דבר ''בגבול ובשום שכל''.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר