סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

קפידה / רפי זברגר

בבא מציעא ק ע"ב

 

הרקע

במסגרת המשניות האחרונות העוסקות במחלוקת במציאות בין שני בעלי דין: שואל ומשאיל, קונה ומוכר וכדו', למדנו במשנה, בסוף הדף הקודם, מקרה בו אדם מכר ''עצי זית זקנים'', במטרה לקצוץ אותם ולעשות מהם עצים. לאחר שמכרם, השתהה הקונה ולא קצץ אותם ובינתיים הם הניבו פירות: אם עשו פחות מרביעית לסאה (כמות קטנה) – הרי אלו של בעל הזיתים. עשו רביעית לסאה, זה אומר: זיתי גדלו, וזה אומר: ארצי גדלה – יחלוקו.
מחלוקת בין המוכר והקונה, מה גרם לגדילת הפירות מעצי הזית, האם העצים, ואז הפירות שייכים לבעל העצים, או שמא הקרקע- או אז הפירות שייכים לבעל הקרקע (שמכר את העצים). בגלל הספק, פסקה המשנה כי הם חולקים בפירות הזיתים הללו, אשר גדלו בכמויות גדולות.
 

הנושא

שואלת הגמרא: היכי דמי? כיצד מדובר במקרה זה במשנה. והגמרא מפרטת את השאלה: אי דאמר ליה (מוכר לקונה): ''קוץ לאלתר'' (קצוץ את העצים מיד), אפילו פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע (שהרי הקונה היה חייב לקצוץ מיד, ומשלא קצץ – כל הפירות שייכים לבעל הקרקע), אי דאמר ליה: כל אימת דבעי קצוץ (כל זמן שתרצה תקצוץ, ואין לך הוראה מחייבת על זמן קציצת העצים) – אפילו רביעית נמי לבעל הזיתים. אפילו כאשר יש גידול משמעותי, הוא אמור להגיע לקונה העצים, שהרי הוא יכול לקצוץ בכל זמן, ועד אז – העצים שייכים אליו, ולכן גם הפירות צריכים להיות שלו. 
עונה הגמרא: דאמר ליה סתם (לא קבע לו זמן ברור ומוגדר לקצוץ), פחות מרביעית (כמות קטנה של גידולים) – לא קפדי אינשי (אנשים לא מקפידים על כמות כזו, ולכן-הפירות יעברו לקונה), רביעית (ויותר) אינשי קפדי (אנשים מקפידים, ולכן הפירות יגיעו למוכר ''המקפיד''). 
 

מהו המסר?

למדנו היום שיעור בנושא ''קפידת האדם''. מתי וכמה אדם מקפיד על דברים ומתי אינו מקפיד. ראינו, שאם אין הגדרה ברורה של דברים, התוצאה תלויה ברמת הקפידה של אדם. אם מדובר בכמות קטנה ולא משמעותית, הרי שהאדם אינו מקפיד, ומוחל על הכמות הזאת, אך אם מדובר בכמות גדולה ומשמעותית – אדם אינו מוחל, ומקפיד ואינו מוותר.
ניתן לייחס התנהגות נורמטיבית זאת, לגבי נושאים שונים בחיים. כמובן שגם בתוך הבית פנימה: כאשר ''ההפסד'' הוא קטן ולא משמעותי, אדם מוכן לוותר ולא להקפיד עליו. אך כאשר מדובר בהפסד משמעותי, אדם לא מוכן לוותר בקלות. הוא מקפיד ומבקש לזכות בדבר המשמעותי.
בדיונים בין הורים וילדים, יש לשים לב ל"כלל ברזל" זה. יש להבחין, מתי הילד מקפיד על משהו, מתי נראה לו הנושא חשוב וקריטי, ולא מוכן לוותר ולסגת. במקרים אלו, גם אם נראה לנו שהנושא שולי ולא חשוב, אך לילד הוא חשוב ומשמעותי, הרי שתפקידנו כהורים, להתייחס בכבוד לרצון זה של הילד, להבין, להכיל וללכת איתו בנושא, ואם צריך, על ההורים להיות ''הבוגרים'', ולהיות מוכנים לוותר לילד, ללא בושה כלל וכלל.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר