סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

לקיחת אחריות / רפי זברגר

בבא מציעא צט ע"א

 

הרקע

למדנו במשנה, בסוף הדף הקודם: השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו, ביד עבדו ביד שלוחו, או ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו של שואל ומתה – פטור. השאלה הנידונה במשנה, מהו הרגע הקובע, שממנו ואילך רובצת אחריות על השואל, בין היתר להתחייב באונסין. גם אם שליח של השואל קיבל את החפץ, או בנו או עבדו, ללא שליחות מפורשת ומוגדרת של השואל, הרי שרגע ההתחייבות, בזמן שהחפץ מגיע לרשותו של השואל. הלכה זו נכונה, בין אם השליחים הנ''ל הם של השואל, או של המשאיל, בכל מקרה, אם אין הגדרת שליחות ברורה, אחריות מתחילה רק עם הגעת החפץ לרשותו. 
המשנה ממשיכה וקובעת, כי אם השליח הסכים ומינה מפורשות את השליח, בין אם השליח (או בנו או עבדו)שלו, בין אם השליח (או בנו או עבדו) של המשאיל – השואל מתחייב ברגע שהחפץ הגיע לידיו של השליח (למרות שעדיין לא הגיע לרשותו של השואל). 
 

הנושא

שואלת הגמרא על הסיפא, המחייבת את השואל מרגע שהגיע לידיו של עבד המשאיל: ביד עבדו חייב? יד עבד כיד רבו? כיצד ייתכן שהחפץ עבר לרשות השואל, ומתחיל להתחייב ברגע שהחפץ הגיע לידיו של העבד, הרי ''יד עבד כיד רבו'' וכל מה שקנה עבד שייך עדיין לרוב (המשאיל), אם כן, לכאורה אינו יצא מרשות המשאיל, וכיצד השואל מתחיל לקבל אחריות מיד כשמגיע לידיו של עבד המשאיל? הגמרא עונה שתי תשובות לשאלה:
1. שמואל – מדובר בעבד עברי, עליו לא נאמרה ההלכה: כל מה שקנה עבד קנה רבו
2. רב (זהו שמו) – אפילו בעבד כנעני, אנו מפרשים דבריו של השואל: נעשה כאומר: הַכִּישָה במקל והיא תבוא. כביכול, השואל אומר למשאיל: תן לבהמה מכה קטנה, והיא כבר תגיע לבדה אלי. במילים אחרות: אני השואל, לוקח אחריות על הבהמה מרגע שיצאה מרשותו של המשאיל, ואין זה משנה אם הבהמה נשמרת ע''י שומר, עבד או כל מישהו אחר – האחריות עוברת ברגע זה מהמשאיל לשואל. 
 

מהו המסר?

למדנו שאדם יכול לקבל אחריות על דבר מסוים, גם אם אינו ברשותו באותו זמן, וגם אם נמצא במרחק ניכר ממנו.
אדם נוטל אחריות ברגע שמחליט על כך במחשבה צלולה וברורה.
זהו מסר חינוכי ומעניין מאוד. אנו מלמדים את ילדינו לקחת אחריות על עצמם. לקחת אחריות על נושאים מסוימים, להחליט החלטות על עשיה כזו או אחרת – לקחת אחריות.
זו שאלה של החלטה: לוקחים יוזמה, "מתייחסים אל הדברים ברצינות'', נחושים בדעתנו, מחשבותינו ועשייתנו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר