סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   


משינטל פיקס שלהן – פיקוס


"מתיב מר זוטרא: איזהו גורנן למעשרות? בקישואים ובדלועים משיפקסו ואמר רבי אסי משינטל פיקס שלהן. מאי לאו משיפקסו אפילו בשדה? לא משיפקסו בבית. אי הכי משיפקסו עד שיפקסו מיבעי ליה אי תנא עד שיפקסו הוה אמינא עד דגמר לפיקוסייהו קמ"ל משיפקסו דמכי אתחולי פיקוסייהו" (בבא מציעא, פח ע"ב).

פירוש: מְתִיב [מקשה] מָר זוּטְרָא ממה ששנינו: אֵיזֶהוּ גּוֹרְנָן, איזהו זמן שבו אנו חושבים שפירות הגיעו לגמר בישולם ואפשר לעשות מהם גורן, ואז הם מתחייבים לְמַעַשְׂרוֹת? בְּקִישּׁוּאִים וּבִדְלוּעִים מִשֶּׁיִּפָּקְסוּ. וְאָמַר ר' אַסִי: מה הוא "משיפקסו" מִשֶּׁיִּנָּטֵל פִּיקָס שֶׁלָּהֶן, שיבול הפרח היבש שבראש הפרי. ומַאי לָאו [האם לא] הכוונה מִשֶּׁיִּפָּקְסוּ אֲפִילּוּ בעודם בַּשָּׂדֶה! ודוחים: לֹא, הכוונה היא מִשֶּׁיִּפָּקְסוּ בַּבַּיִת דווקא. ומקשים: אִי הָכִי [אם כך] הלשון "מִשֶּׁיִּפָּקְסוּ" אינה מדוייקת ו"עַד שֶׁיִּפָּקְסוּ" מִיבָּעֵי לֵיהּ [צריך היה לו] לומר! ומשיבים: אִי תְּנָא [אם היה שונה] בלשון "עַד שֶׁיִּפָּקְסוּ" הֲוָה אָמִינָא [הייתי אומר]: עַד דְּגָמַר לְפִיקוּסַיְיהוּ [שנגמר פיקוסם] ומאז חייבים הם, קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] מִשֶּׁיִּפָּקְסוּ, שכוונתו: מִכִּי אַתְחוּלֵי פִּיקוּסַיְיהוּ [משעה שמתחיל פיקוסם] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


נושא מרכזי: מהו הפיקוס וכיצד נוצר פרי ללא פיקוס? 


נקדים לניסיון להסבר הפועל "משיפקסו" תאור קצר של "הקשואין והדלועין"(1). זיהוי מינים אלו נתון למחלוקת ועל כך ראו בהרחבה במאמרים "אין לך מר בקישות" ו"מחתכין את הדלועין לפני הבהמה". לגבי הקישואים קיימות שתי אסכולות זיהוי עיקריות מקובלות. אחת מזהה אותם עם הצמח מלון הקת'א והשניה עם הצמח הנקרא בלשוננו מלפפון. הדלועים בספרות חז"ל, לדעת רוב החוקרים, הם מין הנקרא דלעת הבקבוק או קרא מצוי ובלשון חז"ל גם בשם דלעת יוונית. למרות המחלוקות סביב זיהוי הקישואין והדלועין ניתן לשרטט מכנה משותף המאחד את כל ההצעות כמינים במשפחת הדלועיים. עובדה זו מאפשרת לנו לנסות ולפענח מהו ה"פיקוס" למרות שאין לנו וודאות לגבי זיהוי המין הספציפי משום שהתכונות אותן נציע משותפות לרוב המינים. יש להעיר שגם אם נצליח לזהות את המינים אין וודאות לגבי הזנים או המופעים שהיו מקובלים בעת העתיקה משום שבמהלך התקופות נבררו תכונות רצויות לאותה עת.

ממהלך סוגייתנו ניתן להסיק שה"פיקוס" הוא תהליך שנמשך פרק זמן מסויים ושמדובר בהסרה של אחד מחלקי הפרי: "... אי תנא עד שיפקסו הוה אמינא: עד דגמר לפיקוסייהו, קא משמע לן משיפקסו, מכי אתחולי פיקוסייהו". קיימות שתי הצעות עיקריות להסבר הפיקוס: 1. נשירת השיער שעל גבי הפרי או הסרתו. ב. נשירת הפרח היבש בראש הפרי. בתוך שתי הצעות אלו אנו מבחינים בגישות שונות לגבי מעורבות האדם ב"פיקוס" הקשורות, אולי, לחילופי גירסאות בין "יפקסו" ל"יפקס". מתוך שני הסברים אלו נובעת גם מחלוקת כיצד ייתכן קיומם של פירות שלא עברו "פיקוס".
 

נשירת השיער

לרבים מבני משפחת הדלועיים יש כסות שיער בעודם צעירים יחסית. על כשות הקיימת במלון הקת'א (פקוס בערבית) אנו לומדים במשנה בעוקצין (פ"ב מ"א): "זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים לפי שלא כבשן אלא למראה, כשות של קשות והנץ שלה טהורה וכו'". מפרש הרמב"ם: "קשות כעין שער דק שעל ה"פקוס" בזמן תלישתו". על אופן הסרת השיער כתב הריבמ"ץ (מעשרות, פ"א מ"ה): "הקישואין והדילועין משיפקס - פי' משניטל פיקס שלהן, פי' השיער הצומח בהן כמו נוצה כשהן קטנין, וכשמתגדלין הרבה נושר מאיליו, וכשתולשין בינוניים אותן הנוצה עליהן, והמוכר מרים אותה מכל קישות וקישות, ונקראת פיקס, ומשעשה כן נטבלו. ואם אינו מפקס - פי' שיש מקומות שנמצאין בפסק סיהן (בפיקוסן)". על פי הריבמ"ץ כסות השיער נושרת מאליה אך כאשר הפירות נקטפים מוקדם, מקובל, בחלק מהמקומות, להסיר אותה באופן מלאכותי. במקומות שאין מסירים את השיער נקבע היבול למעשר בהעמדת ערימה. באופן דומה מפרש גם הר"ש: "משיפקסו - בפרק הפועלים (פח ב) אמר רב אשי משינטל פקס שלהן שיער הצומח בהן כעין נוצה כשהן קטנים וכשמתגדלים הרבה נושר מאליהם וכשתולשן בינונים עדיין נוצה עליהן והמוכרן בשוק מסיר הנוצה ונקרא פקס ופעמים שנמכרין בפיקוסן משום הכי תני ואם אינו מפקס ובפ"ב דעוקצין (מ"א) קרי ליה כשות של קישות וכו'". פירוש דומה נמצא בפיהמ"ש לרמב"ם אם כי ייתכן וכוונתו לכך שפעולה זו מבוצעת רק על ידי האדם: "משיפקס ומשישלק – רצה לומר משיסיר מעליהן הכשות ויחליקם בידו, וכך אמרו בתלמוד מן דו ירים פקסוסיא מן דו ירים שלקוקיא"(2). לחלופין ניתן לפרש ש"ואם אינו מפקס" שמדובר בזן ללא "שערות" (קיומו של זן כזה משתמע מדברי בעל "תפארת ישראל").
 

נשירת הפרח

פרחי בני משפחת הדלועיים הם בעלי שחלה תחתית כלומר העטיף (עלי הגביע ועלי הכותרת) ממוקם בראש השחלה (תמונה 3). לאחר התפתחות הפרי מהשחלה נותרים בראשה שרידים יבשים של העטיף הנקראים על פי רש"י "פקס". מפרש רש"י (ביצה, יג ע"ב): "משיפקסו - משניטל פקס שלהן, והוא כמין פרח בראשו, כמו שיש בתפוחים ונופל מאליו כשמתיבש". רש"י הזכיר את פרח זה גם בפירושו לפיטמא של רמון (ברכות, לו ע"ב): "פיטמא של רמון - הפרח שבראשו, כעין שיש לתפוחים ולספרגלין" ואכן גם תפוחים בעלי שחלה תחתית. בניגוד לדלועיים בהם הפרח הוא שריד של עלי הכותרת הרי שבתפוחים הפרח הוא שריד עלי הגביע. בדלועיים קשה להבחין בין השחלה לבין פרי קטן בתחילת גידולו משום שהשחלה בולטת גם לפני ההפריה והתפתחות הפרי. בעזרת נשירת הפיקוס ניתן לזהות שאכן כבר קיים פרי בגודל ראוי לאכילה (אם כי עדיין קטן).

על פי פירוש רש"י לא ברור כיצד ייתכן מצב שבו לא התרחש "פיקוס" הרי פעולה זו אינה תלוייה באדם. תשובה לשאלה זו נמצאת ב"תפארת ישראל": "משיפקסו - משיקח האדם פרח שבראש הפרי, והנה בקשואים ודלועים שישנם במדינתינו אין בהם פרח בראשם, אבל ספרו לי בני ארץ הקדושה, דאתו מהתם להכא שבא"י מצויים כך, והיינו דקאמר תנא ואם אינו מפקס שיש מין שאין לו פרח בראשו, אי נמי שער שעל גביו, וכל שכן בנשרו מעצמן". הריאליה של פירושו לא ברורה לי משום שקשה להניח שבגרמניה (ארץ מגוריו של רבי ישראל ליפשיץ בעל "תפארת ישראל") מבנה הדלועיים היה שונה. ניתן אולי להציע שההבדל בין המקומות איננו בעצם נוכחות ה"פרח" אלא בשלב הקטיף. בארצות הצפון הקרות יותר קצב התפתחות הפירות איטי והקטיף מתבצע רק לאחר נשירת עלי הכותרת. מאידך גיסא כסות ה"שיער" אכן איננה קבועה במיני וזני הדלועיים. ייתכן ושונות זו גררה מחלוקת באופן הגדרת הפועל "פיקוס". העובדה שקיימים מינים או זנים חלקים הכתיבה למפרשים שזיהו אותם כקשואים ודלועים להגדיר "פיקוס" כ"הסרת הפרח בראשם".

לענ"ד, על פי שני הפירושים, ה"פיקוס" כשלב של "גמר מלאכה" איננו חיוני להכשרת הפרי למאכל אלא פעולה סמלית המגלה שהסתיימה מלאכת הגידול והאיסוף. הן הסרת השיער והן הסרת ה"פרח" אינם מעלים ואינם מורידים לגבי אפשרות השימוש בקישואים ובדלועים אך יש בהם כעין הצהרה שהם הגיעו לשלב מפותח דיו. תימוכין להצעה זו ניתן לראות בעובדה שדי אם ה"פיקוס" התחיל בבית בכמה מהפירות (... מאי לאו משיפקסו אפילו בשדה! לא, משיפקסו בבית. אי הכי, משיפקסו? עד שיפקסו מיבעי ליה! אי תנא עד שיפקסו הוה אמינא: עד דגמר לפיקוסייהו, קא משמע לן משיפקסו, מכי אתחולי פיקוסייהו"). ברור שבבית הפירות אינם ממשיכים להתפתח אך נשירת השיער או ה"פרח" בגלל התייבשות מגלה שהיבול נקטף כשהוא בשלב מתאים לצריכה.
 

          
תמונה 1. מילון הקת'א הצילום באדיבות ח'ביזה – חקלאות בשיתוף הקהילה   תמונה 2. מילון המלפפון        Cucumis melo
 

 

          
תמונה 3. מלפפון הגינה        תמונה 4. קישוא

 


(1) הפירות הקרויים בימינו בשמות אלו לא היו בארץ בתקופת חז"ל והגיעו לכאן רק אחרי גילוי אמריקה.
(2) פיהמ"ש לרמב"ם (מעשרות, פ"א מ"ה): "ודרך הקשואין והדלועין שצומח עליהן כשות כמו קוצים דקים נקרא פקס, וכך צומח כשות גם על האבטיחים ונקרא שלק וכו'".
 

 
 

רשימת מקורות:

מרדכי כסלו, 'לזיהוי הקישואים, הדלועים, האבטיחים והמלפפונות'. בספר "מנחת ספיר" בעריכת ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר, עמ' 447-496.
 


לעיון נוסף:
 

לצפייה במצגת המתארת את שלב "גורנן למעשרות" בחלק מהגידולים שנימנו במשנה הקש כאן.

צילם וערך: חנוך פלסר – שדה אליהו.
 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר