שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
רוב בנים דומים לאחי האם
הנאמר 'אחות נחשון' לא לצורך זיהוי נאמר, אלא כדי לספר לנו מדוע נשא אהרן את אלישבע, מכאן לנושא אשה, שצריך שיבדוק באחיה.
אין בתורה סיפורים כדי להשביע את יצר הסקרנות, אם התורה מספרת שאהרן בדק באחיה של אלישבע בטרם נשאה, צריכים גם אנו לעשות כן.
הסיבה לבדוק באחי האם, אינה גזירת הכתוב של חוק בלי טעם, אלא רוב בנים דומים לאחי האם. מהטעם הזה המליצו חז"ל לאדם לשאת דווקא את בת אחותו, כי שם הוא עתיד למצוא אשה הדומה לו, דבר המגשר מראש על פערים רבים, ומאחר ואצל אישיות של בני אדם אין טוב ורע, כי לכל אחד יש את התפקיד המיוחד שלו, צריכים הילדים לגדול בבית מגונן, תומך ומבין. מעלות אלה קל למצוא בתוך המשפחה.
המבקש לרוות נחת מילדיו, לא יהמר על אשה שיש לה אחים רעים, וישתעשע בתקווה ואשליה שבניו יהיו שייכים למיעוט הבלתי מצוי של חריגה מהכלל.
עשיו בנו של יצחק אבינו הוא דוגמא לדבר, שהיה דומה ללבן אחיה של רבקה אמו.
כלל זה נאמר גם אצל הנושא גיורת, שאחיה נותרו גויים, למרות הכלל: "גר שנתגייר כקטן שנולד" (יבמות כב/א). אף על פי כן נותרים בו תכונות יסודיות, ואם אחיה של הגיורת הזו הינם אנשים טובים, עדינים, בעלי-חסד וסובלניים, יש את מירב הסיכויים שגם הבנים שיוולדו לה אחר שהתגיירה ישאו תכונות חיוביות כאלה.
בדור האחרון שפשתה תופעת בעלי-התשובה, נכון כלל זה גם לגבם, ובהצעת שידוכין יש לבדוק את התכונות בסיסיות של האחים, ולא את התוצאות הלקויות של חינוך קלוקל, ובעלת תשובה כשרה מבית מגובש, עתידה לרוות רוב נחת מבנים כשרים וישרים, אפילו שעל אחיה לא זרח אור התשובה.
'הלום', 'בזה', 'פה'
קבוצת לוחמים משבט דן עברו ליד בית העבודה זרה של מיכה, "וַיָּסוּרוּ שָׁם [וכשראו שם את בן הלוי, התפלאו, שאלוהו שלוש שאלות הנראות זהות], וַיֹּאמְרוּ לוֹ:
א - מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם?
ב - וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה?
ג - וּמַה לְּךָ פֹה?" (שופטים יח/ג).
אלה לא היו שאלות אויליות כדרך ההמון: "למה אתה כאן"? "מה מעשיך כאן"? "כמה זמן אתה כאן"? "עד מתאי תשאר כאן"? ושאר שאלות של הבל, שהשואל עצמו אינו ממתין לתשובה, וכשטיפש רואה צורך לענות לו, השואל אינו מקשיב. אלא מתוך שהלוחמים לא האמינו למראה עיניהם, הם הביעו פליאה רבה, שאותה ביארו לו באופן ברור, תוך כדי שהם מדגישים שלושה פרטים עקרוניים: "הלום, בזה, פה". כך אמרו לו:
א - "הלום", כלומר: "האם אינך מצאצאי משה רבינו? האם אינך נכד שלו? שכתוב עליו: "אל תקרב הלום" (שמות ג/ה). זאת שאלו בני שבט דן את הנער: "מי הביאך הלום"? אם את משה עצר ה' מלהתקרב "הלום", גם אתה צריך היית להשכיל לעצור את עצמך מלהתקרב הלום.
ב - "בזה", עוד המשיכו השואלים להביע תמיהה רבה על הנער, ושאלוהו: האם ה' לא שאל את משה: "מה זה בידך" (שמות ד/ב). כששאלוהו: "ומה אתה עשה בזה"? כלומר: היה לך ללמוד שרק בשליחות של הקב"ה עשה משה רבינו את מעשיו, וכיצד עושה אתה מעשים המנוגדים לשליחות זו? כפי שהוא עלה לגדולה דווקא בגלל שציית להוראות, גם אתה יכול היית להגיע להשגים גדולים יותר אם היית מתנהג בהתאם להוראות של התורה, ולא מוכר את עצמך למלאכה בזויה זו.
ג - "פה", עוד המשיכו האורחים ושאלו את הנער: הרי עם סיום מתן תורה, שכל העם יתפזרו לאהליהם, אמר הקב"ה למשה: "ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה/כח). זאת רמזו לנער כשאמרו לו: "ומה לך פה"? הנה רואה אתה שהקב"ה קירב את משה - סבך, ומדוע אתה מתרחק?
עכשיו תיעשה כהן לעבודה זרה?
בני שבט הדני שבאו לבית מיכה שאלו את הנער המשרת: מאחר ואתה נכד של האיש הגדול ביותר בכל הדורות - מובחר המין האנושי (הגדרת הרמב"ם על משה רבינו, ולשון זו עצמה נכתבה על קברו של הרמב"ם). כיצד עכשיו תיעשה כהן לעבודת כוכבים? תופעה זו אינה מתאימה לאף אחד, שהרי עבודה זרה ומנוגדת לטבע האנושי! על אחת כמה וכמה שאינה מתאימה לך! שהרי "האלקים עשה את האדם ישר" (קהלת ז/כט). עם הזמן מחספסים התשוקות והתאוות את היושר הטבעי, ואז מתחילים להמציא תאוריות, כפי שאומרים חז"ל: "לא עבדו ישראל עבודה זרה, אלא להתיר להם עריות" (סנהדרין סג/ב).
הפליאה של הלוחמים על הנער היתה: הרי מהמעמד שהיית בו, אתה מסוגל בקלות להגיע להשגים הרבה יותר גבוהים, שאפילו את היצר הרע קל לפתות בהם, ומדוע נכשלת בעבירה חסרת הגיון?
ישכיר עצמו לעבודה זרה
הנער התנצל באזני הלוחמים ואמר: מקבלני מבית אבי-אבא, לעולם ישכיר אדם עצמו אפילו להיות פועל ומשרת בבית עבודה זרה, ובלבד שלא יצטרך לבריות, לקבל מהם מתנת חינם, ומכיון שהייתי זקוק לפרנסה, ולא מצאתי במה להשתכר, אלא בבית מיכה, נאלצתי להסכים לתנאים שהעמידו בפני, ולהיות כהן בבית עבודה זרה. כזו מסורת ציטט הנער בשם משה סבו.
הנער לא שיקר, כאלה מילים אכן נאמרו בבית הסבא, אבל הוא לא הבין אותן, לכן הוא סבר שמשה רבינו התכוון לעבודה זרה ממש, להיות שמש בבית פסלים ואחראי בבית אלילים, ולא היא! זו טעות! גם אם אותו שמש אינו עובד בעצמו את האלילים, והוא אינו מאמין בהם, אין לו למצוא שם עבודה, כי ממקומות כאלה צריך להדיר את הרגלים לגמרי!
מה שנאמר בשם משה רבינו "עבודה זרה", הכוונה עבודה שזרה לו, ואינה לפי כבודו, כמו שאמר רב לרב כהנא: דע לך, הכבוד הוא גדול המכשולות בחיים (מסל"ת י"א), אם תתגבר עליו, סלולה לך דרך חיים שקטה וטובה, כדי לחיות טוב כל ימיך, אל תפנה אל המעמד, הרבנות והשררה, ולצורך פרנסה נטוש =פשוט נבילה בשוק, קח תשלום עבור העור, ואל תאמר איש גדול ונכבד אני, ומזולזל בעיני לטפל בנבלת שור, חמור או סוס. לא ולא! אין מלאכה מבוזה! אין עבודה שהיא זרה, כל עבודה מתאימה לכל עובד, יותר מאשר למות ברעב ובחוסר-כל, ויותר מאשר להיות נתון לחסדם של הבריות.
הנצרך לבריות אין לו חירות אישית, דבר הנחשב כמו למות (מהר"ל), שהרי שלושה - חייהם אינם חיים, האחד מהם הוא המצפה לשלחן חברו (ביצה לב/ב). כלל זה לימד משה רבינו את בניו, ואף הוא עצמו התנהג כך, ולמרות שבצעירותו גדל בארמון פרעה והתרגל לחיי מלך, הוא הגיע למדיין והיה רועה של צאן יתרו חותנו, כדי להתפרנס בכבוד ולא להיות זקוק לחסדי אחרים. הנכד שטעה בהבנת הנקרא, המשיך שנים מאד ארוכות להיות משרת ושמש בבית עבודה זרה, ואף זכה לאריכות ימים מאד מופלגת, ובסוף ימיו הוא חזר בתשובה, והיה אחראי על המס של דוד המלך, ועל אוצרות הכסף בארמון המלוכה שלו.
ממון חביב עליו ביותר
בתלמוד הירושלמי מופיע סיפור זה עם פירוט יתר, וכך נאמר שם: שאלו התלמידים את רבם: מדוע האריך הכומר יונתן ימים? אמר להם: בגלל שעינו היתה צרה בעבודה זרה שהוא שרת בה, כיצד? כאשר בא אדם להקריב לעבודה זרה, וביקש מהכומר: תפייס את האלהים הזה בשבילי. ענה לו הכומר: מה יכול פסל זה להועיל לך? אינו רואה, אינו שומע, אינו אוכל, אינו מטיב ואינו עושה רע, ואפילו לא מדבר ומבין. התעקש מביא הקרבן ואמר לכומר: חייך, מה בכל זאת אפשר לעשות? אמר לו הכומר: אלך ואנסה, לשם כך הבא לי סיר עם סולת, ביצים ושאר מאכלים משובחים, אבשל ואקריב לפני הפסל, ובכך אפייס אותו. אחר שמביא הקרבן הלך, חילק הכומר את הסעודה לכל הנמצאים. פעם הגיע איש נכבד עם קרבנו, והכומר התנהג כהרגלו, שאל אותו הנכבד: אם הפסל אינו מועיל, מה אתה עושה כאן? אמר לו: לצורך פרנסתי.
את הסיפור הזה הביא מקריב המנחה אל דוד המלך (תל' ירוש' ברכות סד/ב). כיון שראה דוד שממון חביב עליו אבל ליבו נותר ישר, ובכל אופן אינו מוכן לוותר על המשכורת הגבוהה שמקבל שם. הבין דוד המלך שאין לדכא לו את חמדת הממון, ואם אהבה זו בוערת בקרבו, ולא יאפשרו לה אפיקים חיוביים, היא תתפרץ באופן שלילי וכואב. על כן מינהו דוד המלך על האוצרות, ולמען משרה נכבדה זו הוא הסכים להפנות עורף למרכז האלילים בו הוא עבד כל כך הרבה שנים, ומעתה ועד סוף ימיו הוא היה ממונה על אוצרות המלוכה.
אם דוד המלך היה ממנה אותו על תפקיד נכבד אחר, גם בכך היה מצליח להסב את ליבו לטובה, אבל דוד בחר דווקא בתפקיד זה, כדי שאחר חזרתו בתשובה, הוא יהיה טוב עין דווקא באוצרות הממון, שתחילה היה חמדן גדול בכך, וכשיתקן טבע רע זה, תוך כדי שממון רב עובר תחת ידו, יהיה בכך ברכה גם לאוצרות המלוכה וגם לנפשו של שר האוצר, שמעתה הוא בעל התשובה הפועל בנקיון כפים.
