תנאי תחילה / רפי זברגר

בבא מציעא צד ע"א 

הרקע

בדף הקודם למדנו דיני שומרים. כידוע, ישנם ארבעה שומרים, ולכל סוג יש את הדינים המאפיינים אותו. נפרטם בקצרה.
1. שומר חינם – חייב רק בפשיעה. פטור בגניבה ואבדה, וכל שכן, פטור באונס.
2. שומר שכר ושוכר – עלה בדרגה, ולכן חייב בגניבה ואבדה, אך פטור באונס. 
3. שואל – חייב גם באונסין. 
כל השומרים חייבים להישבע, כאשר הם טוענים טענה הפותרת אותם, כל אחד לפי חומרתו המתוארת לעיל. 
במשנה החותמת את הפרק דנים במקרה והשומר מַתנֶה עם בעל החפץ, להיות פטור מחובה המוטלת עליו כשומר.
 

הנושא

מַתנֶה שומר חינם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר, להיות פטורין משבועה ומלשלם. כלומר, כל אחד מהשומרים מתנה לפני קבלת השמירה, כי יהיה פטור מחיוב שלו: שומר חינם מתנה כי לא יישבע אם אבד החפץ (חייב שבועה שלא פשע בחפץ), שומר שכר ושוכר מתנים כי לא יהיו חייבים בגניבה ואבדה, לא בתשלום דמי החפץ שנגנב, ולא להישבע כי לא פשע, ושואל מתנה שלא יהיה חייב אפילו באונס. כל ההתניות הללו מקבלות תוקף, ואכן פוטרות את השומר מלהישבע ומלשלם. 
בהמשך קובעת המשנה שני מקרים בהם התנאי לא תופש: 
• כל המתנה על מה שכתוב בתורה – תנאי בטל. הגמרא מסבירה (לפי אחד ההסברים) כי מדובר בדברים שאינם של ממון, לא תנאים כספיים - במקרה כזה התנאי לא חל, והמעשה חל. לעומת זאת, בדברים של ממון - התנאי חל, כשיטת רבי יהודה שהמשנה פוסקת לפיו (לפי אותו הסבר).
• כל תנאי שיש מעשה בתחילתו - תנאו בטל – אם אמר את המעשה לפני התנאי. למשל: הרי את מקודשת לי, בתנאי שאעשה כך וכך. הרי שהתנאי כאילו לא נאמר, ובדוגמא הנ''ל, האשה מקודשת בכל מקרה. 
להבין את ההסתייגות השניה, הדורשת אמירת התנאי לפני המעשה, מסביר רש''י כי זה אינו ''כתנאי בני גד ובני ראובן''. כלומר, כל דיני תנאים נלמדו מהתניות שהתנה משה עם שנים וחצי השבטים שביקשו לקבל את עבר הירדן המזרחי כנחלה בארץ ישראל. אנו רואים שם, בין היתר, כי התנאי נאמר לפני המעשה, ולכן – כל תנאי צריך להקדים ולומר אותו לפני המעשה, כדי שיחול. 
ניתן לומר הסבר נוסף: אם אמר את המעשה, הרי שהוא כבר חל, ולמרות שלאחר מכן נאמר תנאי המסייג את המעשה למקרים מסוימים, הרי שכבר ''איחר את הרכבת''. "הרכבת (המעשה) כבר יצאה ואין אפשרות לתפוש אותה''.
 

מהו המסר?

הכלל הדורש להקדים את התנאי למעשה, במיוחד לפי ההסבר השני לעיל, מלמד אותנו ''לא להשאיר דברים מעורפלים ולא ברורים''. שהרי, אם באמת אמרנו את המעשה, ורק לאחר מכן אנו מוסיפים ואומרים: "המעשה לא יחול בכל מקרה, אלא רק בתנאים מסוימים" – זהו מצב ''לא בריא'', שכן, אדם אשר שמע את המעשה, הבין שאין שום תנאי, ובכל מקרה יש לקיים את המעשה, ופתאום ''צץ לו תנאי בלתי צפוי'' ומשנה את פני התמונה...
נלמד מכך לכל אורח חיינו: להסביר ולהגדיר בדיוק את המסרים שאנו מבקשים להעביר או ללמד אנשים אחרים. אם יש משהו לא ברור, לחזור להסביר ולהבהיר אותו, עד אשר ייקלט המסר לאשורו. גם אם קצת קשה לחזור, וגם אם קצת לא בא לחזור שוב ושוב, אין זה נורא – עדיף לחזור על הדבר מספר פעמים, ממצב שהמסר שהועבר לא נהיר ולא ברור.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]