בול מאותו המין / רפי זברגר

בבא מציעא פט ע''ב - צ ע"א 

הרקע

אנו דנים בדפים אלו באיסור ''לא תחסום שור בדישו'', והגדרים של איסור זה.
 

הנושא

בסוף הדף הקודם, ובתחילת הדף שלנו, מצטטים גמרא ירושלמי, הדנה בחסימת פָּרות מותרת: 
פָּרות המרכסות בתבואה, והדשות בתרומה ומעשר – אינו עובר משום ''בל תחסום''. 
ברישא מדובר בשעורין אשר שרו אותן במים, ייבשו אותן בתנור, ולאחר מכן, דשות אותן הפָּרות כדי להסיר את הקליפה. במקרה זה אין איסור לחסום את הפרה מלאכול את השעורין, וזאת מכיוון שאיסור ''לא תחסום'' עדיין לא חל, אלא רק מעת ''גמר מלאכה'' שהיא סוף הדישה. 
בסיפא, עוסקים בפרות הדשות שיבולים שהקדימו והחילו עליהם דין של תרומה ומעשר – גם במקרה זה אין איסור ''בל תחסום'' כיוון שהאיסור לא חל על תרומה ומעשר, אלא על פירות חולין (שאינם תרומה או מעשר).
למרות שני הדינים הללו, מסיימת הגמרא בירושלמי בהנחיה מעשית: אבל מפני מראית העין, מביא בול מאותו המין ותולה לה בטרסקלין שבפיה. כידוע, יש עניין של מראית עין. האנשים המסתובבים במרעה של הפָּרות הנ''ל רואים את בעל הבית של הפָּרות, חוסם אותם מלאכול, ואינם יודעים את הסיבה ההלכתית לכך.
כדי שלא ילעיזו שאינו מקיים מצווה מהתורה, מוטלת עליו חובה להביא ''בול אותו דבר'' ולשים בתוך השק שנמצא ליד פי הפרה. המושג בגמרא ''בול אותו דבר'' אינו במשמעות שאנו משתמשים כיום במושג זה, אלא: בול הינו מידת נפח של ''מלא אגרוף''. מידה כזאת יש לשים ליד פי הפרה, כדי שתאכל משם ו"תמלא רעבונה''. 
 

מהו המסר?

למדנו היום מסר חשוב מאוד, הנובע מן הפסוק בספר במדבר (ל''ב, כ''ב): וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל.
הפסוק עוסק בפרשיית ''בני גד, ראובן, וחצי שבט מנשה'' אשר ביקשו להתנחל בעבר הירדן המזרחי. בקשתם נבעה מהעובדה שחבל ארץ זו נוחה מאוד למקנה רב אשר היה לשנים וחצי השבטים הללו. לאחר דין ודברים עם משה, התחייבו הגברים של שנים וחצי השבטים לבוא ולהילחם ראשונים במערכה בכיבוש הארץ, ורק עם סיום הכיבוש לחזור לנחלתם בעבר הירדן המזרחי. אומר להם משה: אם אמנם תעשו כך, ותהיו חלוצים עד תום המלחמה, אז, ורק אז, תהיו נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל.
גם בהלכות שלנו, אנו מבקשים שבעל הפרה יהיה נָקִי מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל. לצורך כך, הנחנו את בעל הפרה לשים ''בול אותו דבר'' בתוך שקו של פרה, כדי שיוכל לאכול, והתושבים בסביבה לא יחשדו בבעל הפרה, כי אינו מקיים מצווה.
ההנחיה הזאת של וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל חשובה מאוד בכל מהלך החיים. הרבה פעמים, אנו לא שמים לב, כי המעשה שלנו אינו מתפרש נכונה, אנשים חושבים עלינו מחשבות לא נכונות, ואנו לא עושים שום פעולה למנוע זאת. ההנחיה של וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל דורשת מאיתנו לשים לב, ואם אמנם ישנן מחשבות לא נכונות עלינו, לא להתבייש, ולא לתת למצבים אלו לחלוף על פנינו, אלא להסביר את מה שנעשה, או את מה שלא נעשה, כדי שכולם יבינו וידעו מדוע ולמה התנהגנו כך.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]