סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

הגדרה נכונה / רפי זברגר

בבא מציעא פט ע''א-ע''ב

 

הרקע

למדנו במשנה בדף פ''ז, על הפועלים אשר מותר להם לאכול מפירות של בעל הבית, ואלו שאסור להם לאכול.
נצטט חלק מהמשנה הנ''ל: ואלו אוכלין מן התורה: העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמר מלאכתו... ובהמשך: ואלו שאין אוכלין: העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה, ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו...
כלומר, מותר לפועל לאכול מן המחובר לקרקע רק אחרי שתולשים אותן מהקרקע, לא לפני כן, ובתלוש – מותר לאכול עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר. כלומר, כל עוד לא התחייבו במעשרות - מותר לאכול, לאחר מכן – אסור.
למדנו בגמרא שם, כי נלמד מן הפסוק שאסור לפועל לאכול ענבים ודבר אחר. הכוונה – אסור לטבול את הענבים במשהו מתוק, כדי שיוכל לאכול הרבה יותר ענבים. אלא מותר לאכול רק את הענבים לכשעצמם, ולא בתוספת כל שהיא.
 

הנושא

הגמרא בדף שלנו, מרחיבה את הדיון בנושא ענבים ודבר אחר, ושואלת: מהו שיהבהב באוֹר ויאכל? מי הוי כענבים ודבר אחר או לא? האם מותר לפועל לחרוך מעט את הפירות, כדי להיטיב את טעמם, ואז יאכל כמות יותר גדולה. השאלה היא האם מקרה זה דומה לאיסור ענבים ודבר אחר שלמדנו בגמרא לעיל, או לא.
מנסה הגמרא להוכיח זאת מגמרא בירושלמי (מעשרות פרק ב', הלכה י''ד): רשאי בעל הבית להשקות פועלים יין, כדי שלא יאכלו ענבים הרבה, רשאים פועלים לטָבֶּל פיתם(לחם שלהם) בְּצִיר (ברוטב), כדי שיאכלו ענבים הרבה. אנו רואים לכאורה מקטע זה, כי ניתן להיטיב את הפירות כדי לאכול יותר.
הגמרא דוחה ראיה זו: לאכשורי גברא לא קמיבעיא לן, כי קמיבעיא לן לאכשורי פירא, מאי? הגמרא מבינה שהירושלמי מדבר בשינוי אצל הפועל. או שהוא שותה יין, ואז אין לו תיאבון – מסייע לבעל הבית, או שהוא מְטָבֶּל את הלחם שלו בציר, דבר שמגביר אצלו תיאבון – מסייע לפועל, כל זה מותר מכיוון שהפעולה נעשית על הפועל.
השאלה הנשארת היא, האם מותר להיטיב את הפירות כדי שיאכל יותר, שאלה הנשארת בסופו של דבר ללא מענה.
 

מהו המסר?

אם היינו לומדים רק את הגמרא שלפני יומיים, שם הכרנו את המושג ענבים ודבר אחר ניתן היה לחשוב, כי אסור לפועל בכל מקרה, להרבות באכילת ענבים. לאחר שלמדנו היום את תשובת הגמרא, אנו מגיעים למסקנה כי הבנה זו אינה נכונה. אין איסור לפועל להרבות באכילת פירות, שהרי, אם הוא גורם לאכילה מרובה יותר, ע''י שהוא ''מכשיר את גופו'' לאכול יותר, וגורם לעצמו תיאבון גדול יותר (ע''י אכילת לחם מטובל ברוטב) – אין בכך שום מניעה והפעולה מותרת. אם כן – אין האיסור לגרום לפועל לאכול הרבה פירות, אלא אסור לבצע שינוי בפירות, אשר גורמות לאדם לאכול יותר פירות, אבל כאמור מותר לאדם לגרום לעצמו תיאבון גדול יותר, וכך, בסופו של דבר הוא אוכל יותר פירות. למדנו, כי הגדרה מדויקת ונכונה, יכולה לשנות משמעות הלכתית ומעשית.
כמה ויכוחים ודיונים בין אנשים, בתוך המשפחה ומחוצה לה, היו נמנעים אילו היו מגדירים יותר טוב את הנושא, או את מוקד הבעיה. כל כך הרבה מקרים ישנם, בהם אדם אחד מגדיר בצורה מסוימת את הבעיה/הנושא, ולעומתו, בר הפלוגתא שלו מגדיר אחרת, ואם רק היו מלבנים ביניהם את הנושא באמת ובתמים, היו רואים שבכלל אין מחלוקת אמיתית ביניהם וכל הדיון והוויכוח, אינו אלא עקר מיסודו.
ליבון הנושא והגדרתו – פתח לפתרון קונפליקטים רבים!


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר