הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רבי ורבי נתן סוף משנה, רב אשי ורבינא סוף הוראה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא פו ע"א

הוה קא מצטער רבי למסמכיה, ולא הוה מסתייעא מילתא.
אמר ליה: לא לצטער מר, לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון, וכתיב ביה: שמואל ירחינאה,
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פו עמוד א
חכים - יתקרי, ורבי - לא יתקרי, ואסו דרבי על ידו תהא.
רבי ורבי נתן סוף משנה, רב אשי ורבינא סוף הוראה. וסימנך: +תהלים ע"ג+ עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם.

1.
רש"י מסכת בבא מציעא דף פו עמוד א:

ספרא דאדם הראשון - שהראהו הקדוש ברוך הוא דור דור וסופריו,
דור דור ודורשיו,
דור דור וחכמיו.
רבי ורבי נתן סוף המשנה - כל זה כתוב לשם.
סוף המשנה - סוף תנאים,
עד ימיהן אמרו איש את דבריו בבית המדרש, והיו תלמידים גורסים שמועה שמועה לבדה, ולא היו מסכתות סדורות,
וסדר וקבץ על הסדר,
והם כללו האמור בדורות שלפניהם וסדרו את המסכתות,
ואחריהם לא יוסיפו אלא מעט.
סוף הוראה - סוף כל האמוראין,
עד ימיהם לא היתה גמרא על הסדר
אלא כשהיתה שאלה נשאלת בטעם המשנה בבית המדרש,
או שאלה על מעשה המאורע בדין ממון או איסור והיתר -
כל אחד ואחד אומר טעמו,
ורב אשי ורבינא סידרו שמועות אמוראין שלפניהם,
וקבעו על סדר המסכתות כל אחד ואחד אצל המשנה הראויה והשנויה לה, והקשו קושיות שיש להשיב ופירוקים שראוים לתרץ הם והאמוראים שעמהם, וקבעו הכל בגמרא,
כגון: איתיביה מיתיבי ורמינהי איבעיא להו, והתרוצים שעליהן,
מה ששיירו אותן שלפניהן,
ואותן שאמרו לפניהם הקושיות והתירוצין שעליהם לא קבעום בגמרא על סדר המסכתות והמשנה שסידר רבי,
ובאו רב אשי ורבינא וקבעום.

2.
בדברי הגמרא ובדברי רש"י הנ"ל - אודות עריכת המשנה והגמרא, ועל ידי מי בדיוק נמסרו ונערכו - דנו בהרחבה הרבה פרשנים וחוקרי תלמוד.
וראה בהרחבה אצל אבינועם כהן, "רבינא וחכמי דורו".

2.1
והיוצא מכולם, שהיו כמה חכמים בשם "רב אשי" ו"רבינא".

3.
ויש להעיר, שהביטוי הנ"ל של "רבי ורבי נתן סוף משנה, רב אשי ורבינא סוף הוראה. וסימנך: +תהלים ע"ג+ עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם" מובא בעקבות ה"סיפור" על "רבי" שלא הצליח לסמוך את שמואל, ושכך נקבע כבר מבריאת העולם, והקטע הנ"ל לגבי "סוף משנה" ו"סוף הוראה" גם הוא נקבע כבר בספרו של אדם הראשון - מבריאת העולם / קדושת התושב"ע /

3.1
וענין זה לא מודגש ברוב ספרי הפרשנות!

4.
אלא, כנראה, שקטע זה בא ללמדנו שתהליך התגבשותה של התושב"ע תוכנן מראש ולא נוצר "במקרה"!!!

5.
ואולי נראה מודגש בקטע הבא:
החזון איש הלכות אישות סימן כז, ג; הלכות טריפות, סימן ה; חזון איש על הרמב"ם, הלכות שחיטה פרק י הלכה יג. / "השתנות הטבעים" /

ואף בטריפות דמן ארכובה ולמעלה אין מעידין בזמנינו דמנתחים הרופאים וחיים, ואין לתמוה על זה, דבאמת נראה דברא הקב"ה רפואות אף לטריפות וכדאמר ב"ב דף ע"ד ב' בסגולת אב טבא שמחיה אף המתים ושם בסגולת עשב סמתרי, ואמר שמואל ב"מ דף ק"ז ב' אי לאו זיקא עביד סמתרא להרוגי מלכות וחיי,
ואמר בפסחים דף נ"ו א' שחזקיה גנז ס' רפואות, ופרש"י שהיו מתרפאין מיד, אלא שלא נתגלו בכל דור ודור ובכל מקום ומקום, ויש אשר נתגלו וחזרו ונשכחו, והכל ערוך ומסודר מאת הבורא ב"ה בראשית הבריאה,
ונמסר לחכמים לקבוע הטריפות ע"פ רוח קדשם שהופיע עליהם,
והנה היה צריך להיקבע בב' האלפים תורה כדאמר ע"ז דף ט' א' דיני הטריפות לדורות, וכדאמר ב"מ דף פ"ו א' רבי ור"נ סוף משנה ר"א ורבינא סוף הוראה, ואין לנו תורה חדשה אחריהם,
והיו קביעות הטריפות כפי השגחתו ית' בזמן ההוא,

5.1
אולי כוונתו ש"אין לנו תורה חדשה אחריהם" בא לומר שהכתוב במשנה ובגמרא נקבע על ידי ההשגחה העליונה - ספרו של אדם הראשון. וכנראה שהוא רומז על כך שכל חידוש ושינוי שקשור למשנה ולגמרא יש למצוא לו סימוכין במה שכבר נערך ונכתב במשנה ובגמרא [אמנם הוא לא אומר זאת במפורש]

5.2
בכל אופן לפי דברנו לעיל מובן יותר הקשר לספרו של אדם הראשון שמובא בגמרא בסוגייתנו.

5.3
ולכן מובא גם ה"סימן", ללמדנו שהכל כבר נרמז בפסוקים.

5.4
גם נראה לי להוסיף שלכן הביטוי "והלכתא" - שנקבע על ידי עורכי הגמרא [יהיה מי שיהיה] הוא מאותו שורש של הביטוי "הלכה למשה מסיני"

6.
ולאור כל הנ"ל מובן מדוע שמואל "רק" היה דיין שהלכה כמותו בדיני ממונות - "חכים יתקרי" - אבל הוא לא היה חכם סמוך מ"רבי" - "ורבי לא יתקרי", ללמדנו, שגם לתלמיד חכם יש סמכות לפרש ולפסוק, סמכות זהה לזו של מי שהוא חכם וסמוך מדור לדור. וגם זה נקבע בספרו של אדם הראשון!

6.1
ושמואל משמש בסוגייתנו כמייצג את המעבר בין דור התנאים לדור האמוראים, בין "סוף משנה" להתחלת "הוראה" - פירוש המשנה והוראת הלכה על פיה.