|
גמ''ח ללא מאמץ / רפי זברגרבבא מציעא דף פא ע''א-ע''ב
הרקע
בסוף המשנה האחרונה בדף פ' אומר אבא שאול: רשאי אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך עליו, מפני שהוא כמשיב אבידה. דין זה של אבא שאול, מתייחס למלווה שהלווה לעני סכום כסף, והמלווה קיבל משכון מהלווה. בדרך כלל מטרת משכון היא להבטיח החזרת החוב על ידי הלווה. בדין לעיל, אנו מאשרים למלווה להשכיר לאנשים אחרים את המשכון, וכך כל חודש משלם השוכר למלווה, סכום חודשי לא קטן. סכום זה יורד מהחוב של הלווה למלווה, ובכך בעצם המלווה ''מסייע'' ללווה להחזיר את ההלוואה. הנושא
הגמרא מביאה את דעתו של רב חנן בן אמי בשם שמואל: הלכה כאבא שאול. אבל מיד ממשיכה הגמרא ומסייגת את דברי אבא שאול: ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא, פסל וקרדום, הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו. רב חנן אומר, כי אבא שאול אמר את ההלכה רק בדברים שדמי השכירות שמקבלים עליהם גבוה (נפיש אגרייהו) והפחת שלהם משימוש נמוך (זוטר פחתייהו). כלים ''טובים להשכרה'' מותר למשכיר להשכיר, אבל כלים פחות טובים, אם בגלל שדמי ההשכרה לא כל כך גבוהים, או בגלל שהבלאי שימוש בהם גבוה – אין היתר להשכירם. מהו המסר?
למדנו הלכה מעניינת מאוד. מלווה קיבל משכון, להבטחת החזרת דמי ההלוואה מן הלווה העני, והמלווה מחליט ''לעשות מעשה'' אשר יעזור ללווה. הוא מנצל את הזמן שהמשכון ''יושב'' בביתו ללא שימוש מיוחד, ומשכיר אותו לאנשים אחרים, כדי להוריד את החוב של הלווה העני כלפיו. זהו בעצם ''מעשה טוב ללא עלות מיוחדת''. אפשר ללמוד מכך, כי ניתן לפקוח את העיניים, ולמצוא ''אפשרויות חסד'', שבמקרים רבים אינם דורשים מאיתנו מאמץ רב. להלן מספר דוגמאות: |