הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אנא דאמרי כ..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא עח ע"ב
או שנעשית אנגריא אומר לו הרי שלך לפניך.
אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת - חייב להעמיד לו חמור.
ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת,
אם בדרך הליכה ניטלה - אומר לו: הרי שלך לפניך,
ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה - חייב להעמיד לו חמור.
מיתיבי: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה, אומר לו: הרי שלך לפניך. מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור.
בשלמא לרב - לא קשיא;
כאן - באנגריא חוזרת,
כאן - באנגריא שאינה חוזרת.
אלא לשמואל קשיא!
וכי תימא: לשמואל נמי לא קשיא;
כאן - שבדרך הליכתה ניטלה,
כאן - שלא בדרך הליכתה ניטלה.
הא מדקתני סיפא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה - אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם לאו - חייב להעמיד לו חמור.
מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה! -
אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר.
איבעית אימא: כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני...
מבנה הסוגיה:
1.
ציטוט דין המשנה:
או שנעשית אנגריא אומר לו הרי שלך לפניך.
2.
מחלוקת בין רב ושמואל בהתאמת "אוקימתא" למשנה:
אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת - חייב להעמיד לו חמור.
ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת,
אם בדרך הליכה ניטלה - אומר לו: הרי שלך לפניך,
ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה - חייב להעמיד לו חמור.
3.
קושיה מברייתא:
מיתיבי: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה, אומר לו: הרי שלך לפניך. מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור.
3.1
הגמרא מיישבת לפי "רב":
בשלמא לרב - לא קשיא;
כאן - באנגריא חוזרת,
כאן - באנגריא שאינה חוזרת.
3.2
הגמרא מקשה על שמואל:
אלא לשמואל קשיא!
3.3
נסיון יישוב:
וכי תימא: לשמואל נמי לא קשיא;
כאן - שבדרך הליכתה ניטלה,
כאן - שלא בדרך הליכתה ניטלה.
3.4
דחייה:
הא מדקתני סיפא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה - אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם לאו - חייב להעמיד לו חמור.
מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה! -
וממילא קשה על שמואל מדברי תנא קמא בברייתא.
3.5
תוספות מסכת בבא מציעא דף עח עמוד ב:
מכלל דתנא קמא לא שני ליה - ות"ק עדיף דהוי רבים לגבי יחיד.
כלומר, "תנא קמא" עדיף ונחשב כ"רבים". אבל תוס' לא מדגיש שלכן צריך שהלכה כתנא קמא ולכן מקשים ממנו.
3.6
קצת קשה, שהרי במקרים דומים בש"ס הגמרא קובעת/מקשה "לימא כתנאי" ובסוגייתנו יש לומר שרב סובר כתנא קמא ושמואל סובר כרבי שמעון בן אלעזר.
4.
שמואל מיישב:
אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר.
שמואל טוען שהוא סובר כרבי שמעון בן אלעזר בברייתא, שחולק על תנא קמא.
4.1
קצת קשה, כי לכאורה יש כפילות במשפט הנ"ל בגמרא. די היה אם שמואל היה אומר רק את המשפט השני "אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר".
5.
תרוץ אחר לשיטת שמואל:
איבעית אימא: כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: השוכר את החמור והבריקה או נשתטית אומר לו: הרי שלך לפניך.
מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור.
במה דברים אמורים - שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה - אומר לו: הרי שלך לפניך, דברי רבי שמעון בן אלעזר. שהיה רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הילוכה ניטלה - אומר לו: הרי שלך לפניך, ואם לא - חייב להעמיד לו חמור.
שני חלקי הברייתא הם דברי רבי שמעון בן אלעזר כאשר בין שני חלקי המשנה משובץ הביטוי "במה דברים אמורים...".
5.1
הצירוף: "איבעית אימא... וחסורי מחסרא" - 5 מופעים בש"ס, 3 מתוכם לגבי רשב"ג.
ובכולם הביטוי הוא "איבעית אימא כולה רבי... וחיסורי מחסרא"
5.2
במופע אחד מהנ"ל - בבא בתרא דף קל - מובא כלעיל בסעיף 4 "מכלל דתנא קמא", אבל כתרוץ ולא כקושיה.
6.
הגמרא מקשה על התרוץ הנ"ל ומיישבת:
ומי מצית מוקמת לה כרבי שמעון בן אלעזר? והא קתני רישא: השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה, אומר לו: הרי שלך לפניך. ואילו רבי שמעון בן אלעזר אמר: השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתה - חייב להעמיד לו חמור! - אמר רבה בר רב הונא: לרכוב עליה שאני. אמר רב פפא: וכלי זכוכית - כלרכוב עליה דמי.
7.
כדי ליישב את היערותינו לעיל בסעיפים 3.6+ 4.1 ניתן לומר, שכנראה דברי רבי שמעון בן אלעזר בברייתא לא היו ידועים לגמרי או שנמסרו בשיבוש, ואמנם הברייתא לא מובאת בסוגייתנו כמקשה אחת. לכן לא נאמר "לימא כתנאי", כי יש להתייחס בעיקר ל"תנא קמא", ולכן שמואל היה צריך להדגיש - על ידי ניסוח כפול - שהוא סובר כרבי שמעון בן אלעזר.
