שיתופיות / רפי זברגר

בבא מציעא דף עד ע"א 

הרקע

לאחר שלמדנו בדף הקודם למדנו דיני ריבית בשליחות, ממשיכה הגמרא בתחילת הדף לדון בדיני שליחות במכירה.
 

הנושא

אמר רבא בתחילת הדף: הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד מזבן להו מידי, וזבן לחד מינייהו – זבין לכולהו.
נתרגם: שלושה אנשים מינו מישהו שיקנה עבורם חפץ מסוים, והוא בסופו של דבר קנה לאחד מהם – פוסק רבא שאין אפשרות כזאת, אלא הוא בעצם קנה עבור שלושתם, וכולם מתחלקים באותו חפץ שווה בשווה. הבן אדם קיבל מינוי מסוים, הוא אינו רשאי להחליט על דעת עצמו לשנות את המינוי ולקנות רק עבור אחד מהם.
אבל מוסיפה הגמרא הסתייגות חשובה לדבריו של רבא: ולא אמרן אלא דלא צר וחתים איניש איניש לחודיה, אבל צר וחתים איניש איניש לחודיה – למאן דזבן זבן, ולמאן דלא זבן לא זבן. כלומר, הדין שלמדנו זה עתה, אינו חל אלא רק במקרה שכל אחד שם את כספו ל''קופה משותפת'', אז במקרה הזה אין אפשרות לשליח לפצל ביניהם, אבל אם כספו של כל אחד ואחד היה ''צרור וחתום'' בעצמו, כלומר, כל אחד ''עטף'' את כספו ועשה ממנה ''חבילה'' מיוחדת ומוגדרת לעצמה, במקרה זה אומרת הגמרא, לא ''מחברים'' את הכל הכספים של כולם, אלא כל אחד ואחד ''מקבל יחס אישי'' והשליח יכול למלא שליחות של אחד מהם, ללא שותפות של כולם.  
 

מהו המסר?

בעצם משמעות החלוקה של הגמרא, בין מקרה שכולם שמו את כספם לכלי אחד משותף, לבין מקרה שכל אחד ''ביקש'' יחס אישי, ''עטף'' את כספו באופן מיוחד לעצמו, ואז אנו לא מגדירים אותם כשותפים, אלא שלושה בודדים ש''במקרה'' אמרו לאותו שליח אותה שליחות, ו''במקרה'' הכסף שלהם נכנס לאותה קופה?
נראה שניתן להסביר זאת על ידי חלוקה בין שני סוגי אנשים. יש אנשים אשר אין להם כל בעיה לחשוף את עצמם בפני אחרים, מספרים ומשתפים את כל שעובר עליהם, בפני החברים, בפני בן/בת הזוג ובפני המשפחה שלהם. כל כולם ''שיתופיות'' ללא כל עכבה. לעומתם, יש אנשים המעדיפים להשאיר את עצמיותם, חוויותיהם, הרגשותיהם וכן הלאה בארבע אמות שלהם, ללא ''פרסום'', וללא שיתוף עם אנשים אחרים. הם ''שומרים על זכות השתיקה'' בכל הקורות אותם ובכל תחושותיהם.
אנו לומדים מדין זה של רבא, וההרחבה של הגמרא על הדין, כי יש לכבד זכויותיהם של אנשים. אם אדם ''עוטף'' את כספו, דואג ושומר לבל יתגלה לאחרים, למרות שהוא שם אותו בקופה משותפת, ולחילופין בחיים - אדם חי באופן פעיל עם אנשים אחרים, אך הוא שומר על פרטיותו, ולא מוכן ''לחשוף'' אותה בפני כולם, במקרה זה, השליח ''מכבד'' את רצונו של כל אחד ואחד משולחיו, ואם הוא קונה לאחד, אמנם רק אותו אחד קנה ולא כולם יחדיו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]