מועד לשבת  / רפי זברגר

בבא קמא דף לז ע"א

הרקע

הנושא

נצטט חלק מההלכות המובאות במשנה המפרטות את המצב של ''מועד לחצאים'':
1. שור מועד למינו, ואינו מועד לשאינו מינו. שור שנגח שלוש פעמים שוורים, אך לא נגח אף פעם מישהו אחר מלבד שור.
2. מועד לאדם ואינו מועד לבהמה – מקרה כמעט הפוך: שור שנגח שלוש פעמים בן אדם , אך לא נגח שום דבר אחר. הרי הוא מועד רק לבני אדם.
3. מועד לזמנים מסוימים, כמו למשל: מועד לשבתות ואינו מועד לימי החול – כלומר, השור נגח שלוש פעמים, דווקא בשבת ולא באחד מימות החול, אנו הופכים אותו לשור מועד, דווקא אם יגח שוב בשבת, אך אם יגח ביום חול, לא ייחשב לשור מועד אלא לשור תם.
מאותו זמן ואילך – אם נגח השור דבר שהוא מועד עליו, משלם נזק שלם כמו שור מועד, ואם נגח דבר אחר – משלם חצי נזק, כמו שור תם..  
 

מהו המסר?

ננסה להבין את ה''פסיכולוגיה'' של השור, במקרה שהוא מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול. כיצד הוא ''יודע'' שהיום שבת, ודווקא ביום זה ''בא לו'' ליגח ולהזיק. כנראה יש לומר, כי ''אווירת שבת'' נמצאת באוויר, עד אשר אפילו השור חש בה. אווירה של נינוחות, שקט ושלווה המקרינה על כל הסביבה, כולל בעלי החיים. אף אחד אינו ממהר, רובם אינם קמים השכם בבוקר לעבודה, הכבישים לא סואנים כבימות החול, המשפחה נאספת, אוכלת ביחד והכול מקרין רוגע.
''תחושות חזקות'' אלו עושות את פעולתן ומשפיעות השפעה ישירה על כל הסובבים. ניתן אולי לומר, כי השור ''רואה'' את בעליו אוכל, שבע ושמח, הרי שהוא גם מבקש ''לשמוח'' ואין שמחתו אלא בנגיחת שור אחר...
אנו יכולים ללמוד מכאן, על טיבה ועוצמתה של השבת. על אופייה ויופייה המיוחד, המשרה אווירה נינוחה ונעימה על כל הנהנים מזיוה, הודה והדרה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]