פרופורציות  / רפי זברגר

בבא מציעא דף עא ע"א 

הרקע

פרק חמישי, בו אנו עומדים, עוסק רובו ככולו בדיני ריבית. ריבית קצוצה האסורה מהתורה, ואבק ריבית האסורה מדברי חכמים. בדף שלנו, אנו עוסקים מעט בהתייחסות של אנשים לאיסור זה, מדוע וכיצד נכשלים בעבירה זו. 
 

הנושא

רבי יוסי בברייתא, חושף בפנינו את הדיספרופורציות של האנשים אשר נכשלים בחטא הריבית: בא וראה, קורא לנו רבי יוסי, סמיות עיניהם של מלוי בריבית [כמה ''עיוורים'' הם, האנשים החוטאים בריבית]: אדם קורא לחבירו ''רשע'' – יורד עימו לחיו - אדם אשר מכנה את חבירו ''רשע'', גורם לחבר להיפגע ולהיעלב עמוקות, עובדה המביאה את החבר לרדוף ''ולחפש'' את המכנה אותו ''רשע'', לא נרגע ולא סולח.
לעומת זאת ממשיך רבי יוסי: והם [מלווים בריבית] מביאים עדים ולבלבר [סופר הכותב את שטר ההלוואה בריבית], וקולמוס [כלי כתיבה על שטר] ודיו, וכותבים וחותמים: פלוני זה כפר באלקי ישראל.
כלומר, האנשים המלווים בריבית, יכולים מצד אחד לרדוף עד חורמה את המכנים אותם רשע, ובד בבד לחטוא ולהחטיא מספר אנשים בחטא מפורש בתורה ולהמשיך ''להרגיש טוב עם עצמם''. בעצם כתיבת שטר ההלוואה שיש בו ריבית, הם בעצם ''כופרים בקדוש ברוך הוא'', וכביכול טוענים ''לא משנה לנו מה כתוב בתורה, אנחנו עושים מה בראש''.
 

מהו המסר?

דבריו החדים כתער, של רבי יוסי, מעמידים אותנו בפני שאלת הפרופורציות בחיים. על מה אנו שמים דגש, ממה אנחנו מנסים להימנע בחיים, ואילו דברים אנו מקיימים ועושים.
יש אנשים היכולים להיפגע מכל אמירה או עשיה קטנה של בן משפחה או חברים, ומנגד, יכולים שלא לקיים דברים בסיסיים כמו כיבוד אב ואם וכדו'. אנשים אלו בדרך כלל לא שמים לב, לאבסורד שבהתנהגותם. הופכים כל זבוב לפיל ביחס לעצמם, בד בבד עם עשיית פעולות קשות שלהם, המזיקות ופוגעות באחרים.
רבי יהודה הנשיא, מלמד אותנו בתחילת פרק ב' של מסכת אבות: הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. כלומר, צריכים להיות זהירים מאוד בכל מה שעלול לפגוע בין אדם לחברו ובין אדם לקדוש ברוך הוא. אנחנו לא בקיאים ''במשקל'' הדברים, ולכן צריך להיזהר גם במצוות הנראות לנו על פניו ''קלות'' יותר מאחרות.
ממשיך שם רבי יהודה ואומר: הוי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. בכל דבר יש ''דברים חיוביים'' ו''דברים שליליים'' גם במצווה ניתן לראות את ההפסד שבה [לא עושים דברים אחרים בו זמנית, או מאבדים את הספונטניות האישית וכדו'] אך יש לשקול זאת מול הרווח הגדול של עשיית המצווה. וכן בעבירה, אמנם ניתן לראות לפעמים גם שכר בצידה [אם הוא חוזר בתשובה בעקבות עשיית העבירה, או שמא גורם לתוצאות אחרות המסייעות בתחומים אחרים], אך יש לבחון ''שכר'' זה, מול ההפסד הגדול הנגרם ע''י עשיית העבירה.
לכן, יש לשמור על פרופורציות בחיים, ולבחון כל עשייה או מניעת עשייה ביחס להפסד העלול לבוא בעקבות, או לרווח העשוי להגיע.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]