הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אמר רב... אמר רב..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא ע ע"א

אמר רב ענן אמר שמואל: מעות של יתומים מותר להלוותן ברבית.
אמר ליה רב נחמן: משום דיתמי נינהו ספינא להו איסורא?
יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו.
אמר ליה: אימא לי איזו, גופא דעובדא היכי הוה? -
אמר ליה: ההוא דודא דבני מר עוקבא דהוה בי מר שמואל תקיל ויהיב ליה, תקיל ושקיל ליה.
שקיל אגרא ושקיל פחתא, אי אגרא - לא פחתא, ואי פחתא - לא אגרא! -
אמר ליה: כי הא - אפילו בדקנני נמי שרי למיעבד, דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא, דכמה דמקלי נחשא בציר דמיה.

1.
הגמרא מנסחת "אמר רב ענן אמר שמואל". משמע - כבדרך כלל כמשמעות הביטוי "אמר רב... אמר רב..." - שרב ענן שמע הלכה זו משמואל באופן ישיר.

2.
רב נחמן לא קיבל זאת ורב ענן הסביר שבאמת הוא לא שמע הלכה זאת משמואל. הוא - רב ענן - הסיק כך מתוך הוראה למעשה שפסק שמואל.

2.1
וכהסברו של רש"י מסכת בבא מציעא דף ע עמוד א:

גופא דעובדא - שראית את מר שמואל נוהג כן, שהעדת זאת בשמו,
הא ודאי פשיטא, דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש,
אלא מכלל שראית אותו נוהג - העדת כן.

3.
משמע מכל הנ"ל שגם כאשר תלמיד מסיק מסקנה מדברי רבו או מהלכה למעשה שפסק רבו אזי "עורך הגמרא" משתמש בנוסחה של "אמר רב... אמר רב..." למרות שהתלמיד לא שמע ממנו באופן ישיר ומפורש.

4.
ואולי ניתן לומר "חידוש": כאשר חכם מוסר דבר בשם רבו אזי הוא זה שמנסח את דברי עצמו "אמר רב.. אמר רב..." וביטוי זה לא נקבע על ידי עורך הגמרא שאומר מעצמו "אמר רב.. אמר רב" כי ידע שבבית המדרש התלמיד אמר במפורש - ובניסוחים שונים - ששמע מפי רבו.

4.1
וכבר נפסק שרשאי תלמיד לומר ששמע הלכה מפי רבו - אפילו כשכלל לא קיבל ממנו - כדי שדבריו יתקבלו:

"גופי הלכות", כלל תצח, עמוד רצז:

קבלה פעמים שהאמורא אומר שקר שתולה עצמו באילן גדול תניא רבי פלוני אומר כך ולפי האמת אותו תנא לא אמר כך,
ולכתחלה אמר כן בשם התנא ההוא דליקבלו מיניה ההוא דינא הלכה למעשה [עירובין דף נא ע"א] אמר ליה סמוך עלי דתניא רבי יוסי אומר וכו', וקאמר בגמ' ולא היא [לא] תנא ליה בדרבי יוסי [אלא] כי היכי דליקבלו מיניה דרבי יוסי נמוקו עמו. [עיין בעין זוכר להחיד"א מערכת קו"ף כלל כג, ושדי חמד כללים מערכת השי"ן כלל כז שהביאו דבריו]
ובזה לע"ד יתיישב מה שהקשו התוס' ז"ל אהא דאמרינן פ' אלו מציאות [בבא מציעא דף כג עמוד ב] בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במסכתא, דהא אמרינן בקידושין [מסכת קידושין דף ל] ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך.