מתכוון להנאה / רפי זברגר

בבא קמא דף מד ע"א-ע"ב

הרקע

המשנה הראשונה בדף שלנו עוסקת ב''כוונת השור בעת הזקתו'': שור שהיה מתחכך בכותל ונפל [הכותל] על האדם, נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם, לגוי והרג בן ישראל, לנפלים [נפל - תינוק ''העומד למות''] והרג בן קיימא – פטור.
 

הנושא

יש מחלוקת בגמרא, מהו הפטור של המשנה. לדעת שמואל, הפטור רק מעונש מוות, אך חייב בכופר. לעומתו, רב [זהו שמו] סובר כי בעל השור פטור גם מכופר. עתה יש ''דו שיח'' בין הגמרא לשמואל על החיוב בכופר שהוצג זה עתה.
שאלה: מדוע חייב, הרי הוא שור תם [ביחס לחיכוך שלו בכותל], ושור תם אפילו אינו משלם את הכופר?
תשובה: מדובר פה בשור ''מועד להתחכך על בני אדם בכתלים''. לכן הוא שור מועד, וחייב בכופר, לדעת שמואל.
שאלה: אם מדובר בשור מועד, הרי השור ''בן מוות'', כמו כל שור מועד, ומדוע פטור ממיתה?
תשובה: מדובר בשור המתחכך בכותל להנאתו, ללא ''כוונת הריגה'' מצידו של השור.
הגמרא מוכיחה את תשובתה ואומרת, שמדובר בשור אשר לאחר נפילת הכותל, המשיך הלאה להתחכך באבני הכותל שנפלו, משמע שכל כוונתו, הייתה רק להנאה הנוצרת מחיכוך גופו של השור במשהו אחר.
 

מהו המסר?

דיונים שלמים בגמרא על ... כוונת השור בעת הזיקו. ואם ''מצאנו סימנים'' לכך, שהשור לא התכוון להזיק, אלא רק ליהנות ''מפעולת הנזק'' הרי שאנו מתייחסים לכך ופוטרים את השור ממיתה.
ואם בשור אנו כל כך יגעים למצוא עילה לפטור, על אחת כמה וכמה שאנו מחויבים להשתדל ''לחפש סיבות טובות'' כיצד לפתור את חברנו, בן משפחתנו מכל חיוב. 
 

המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]