פיטום דברים / רפי זברגר

בבא מציעא דף סה ע"ב - סו ע"א

הרקע

נדגים מהי ''הלוואה באחריות''. 
ראובן הלווה כסף לשמעון בשטר (כתבו שטר על ביצוע ההלוואה). שטר זה מקנה לראובן אפשרות גביה גם מ"נכסים משועבדים" של שמעון. משמעות הדבר: אם בעת מועד פירעון ההלוואה לא יהיה לשמעון כסף להשיב לראובן, רשאי ראובן לגבות את חובותיו גם מנכסיו של לוי. קודם גובים מ''נכסים בני חורין'' – נכסים שעדיין נמצאים ברשותו של שמעון (מטלטלין או קרקעות), ואם אין לו ''נכסים בני חורין'', גובים גם מ''נכסים משועבדים''. נכסים משועבדים הינם קרקעות ששמעון החזיק בזמן ההלוואה, גם אם מכר אותם בהמשך ללוי, עדיין ראובן יכול ''לרדת לנכסיו'' של לוי, ולגבות את חובו מקרקעות אלו. 
אם אמנם ראובן ''ירד לנכסיו'' של לוי, בגלל שלא היה לשמעון כסף או מטלטלין לגבות מהם את החוב, יש לדון, במחויבות של שמעון ללוי, לאחר שגבו ממנו את הקרקע אשר קנה משמעון. מחויבות זו תלויה באופן המכירה שביצע שמעון ללוי. אם מכר את הקרקע ''באחריות'', הרי ששמעון מחויב להחזיר ללוי, בעת שיהיה לו, קרקע חליפית לזו שראובן גבה ממנו. אך אם שמעון מכר את הקרקע ללוי ''ללא אחריות'' הרי שלוי לא יכול לתבוע את שמעון על הקרקעות שגבו ממנו.  
 

הנושא

אומרת הגמרא לקראת סוף הדף: ההוא גברא דזבין ליה לחבריה, קרקע שלא באחריות, חזיה דהוה קא עציב. 
אדם מכר לחברו קרקע שלא באחריות, ולאחר מכן ראה את פניו של הקונה עצובות. 
שאל אותו המוכר: אמאי עציבת, אי טרפו לה מינך – מגבינא לך שופרא, שבחא ופירי. 
תרגום: מדוע אתה עצוב, שאלו המוכר והמשיך: אם אתה חושש שיבואו לטרוף לך את הקרקע (בעלי חובות שלי), הרי אין לך ממה לחשוש. אני אומר לך עכשיו, שאם יקרה כדבר הזה, אפצה אותך בפירות מעולים, בשווים של כל ההוצאות העתידיות בקרקע, וכן את הפירות שיגבו ממך. 
אמימר הגיב למצב זה ואמר: פיטומי בעלמא הוא. כלומר, דברים אלו של המוכר, אינם אלא דברי תנחומים, כדי ''לפטם את ליבו'' של הקונה, ואין להם משמעות משפטית. לכן, אם המלווה גבה קרקעות מהקונה, אין הקונה יכול לחזור למוכר שלו ולתבוע אותו על קרקעותיו.  
 

מהו המסר?

הכרנו היום את המושג ''פיטומי בעלמא'' – מילים שאדם אומר לחברו, אך בפועל, אין שום מחויבות כספית מאחוריהם.
בסחר מכר כמו במקרה שהובא במקרה לעיל, ניתן לומר כי מילים אלו אינן מחייבות, ואינן מייצרות מחויבות כספית.
אך ביחסים בינאישיים, אנו מצפים מאנשים, שדבריהם יחייבו אותם באופן מלא. אדם המתחייב לחברו לעשות מעשה או שלא לעשות מעשה, מצפים ממנו לעמוד מאחורי מילותיו.
הדבר נכון שבעתיים ביחסים בין הורים וילדים: כאשר הורה מבטיח משהו לילדיו, לטוב ול"פחות טוב", הילדים ''מצפים'' לאחריות של ההורים, מתוך אמון מלא בקיום ההבטחות.
אמון, היא מילת מפתח בהצלחה וקשר בין הורים וילדים. אם אין אמון, אין הרגשה ש''יש על מי לסמוך'' הרי שסוף הקשרים בין הדורות להידרדר מטה, ולגרום ליצירת חייץ ביניהם,
ומתוך כך יש חשש, חס וחלילה לזלזול בהורים.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]