הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא-מציעא סב ע"א
תלמוד בבלי בבא מציעא סב, א:
"ורבי יוחנן, האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה? - מבעי ליה לכדתניא: שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך".
בתלמוד הבבלי קידושין כ, א מובא בתוס' (ד"ה כל הקונה עבד עברי) בשם ירושלמי שאם יש לאדון כר אחד והוא לוקח אותו לעצמו, הרי שלא מתקיים כאן 'כי טוב לו עמך'. רואים שמשמעות עמך היא שאין עדיפות לבעלים על פני העבד.
כאשר אנו בוחנים את הנאמר בתלמוד הבבלי, הרי שמיד צצה השאלה האם מי שפועל לפי דברי בן פטורא, הוא בעצם מתאבד לפי דברי ר' עקיבא. בעולם הישיבות מקובל לצמצם במחלוקות ומסתבר שדעת ר' עקיבא היא לאפשר לבעל הקיתון לשתות. אם בעל הקיתון אינו רוצה לממש זכות זו בהחלט הרשות בידו.
ייתכן מאוד שהתלמוד הירושלמי כפי שמובא בתוס' ,לעיל, חולק על בי עקיבא וטוען שלבעלים אין עדיפות (כלומר במקרה שהבעלים מנצלים את היותם בעלי הקיתון ושותים, הרי שהם אינם מקיימים את 'וחי אחיך עמך'. ייתכן מאוד שלדעת הירושלמי ההלכה במקרה זה היא כמו בן פטורא.
