הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"לא בשמים היא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא נט ע"ב
תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא,
רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין.
וזה הוא תנור של עכנאי.
מאי עכנאי? -
אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו.
תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח.
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה:
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו.
חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו.
הטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם?
לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע,
ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו.
יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. -
מאי +דברים ל'+ לא בשמים היא? -
אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת. -
אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא?
- אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני...
סוגיה זו חשובה ביותר לגבי סמכות חכמים ולגבי סמכות "בת קול" מהשמים להתערב בפסק הלכה אחרי שניתנה תורה!
1.
תוספות מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב:
לא בשמים היא - והא דאמר בפ"ק דיבמות (יבמות דף יד. ושם ד"ה רבי) דהלכה כב"ה משום דיצאה בת קול
תוס' מקשה, שבגמרא במסכת יבמות משמע שסומכים על ה"בת קול" בכך שקבעה את העיקרון ההלכתי ש"הלכה כבית הלל".
2.
ותוס' מיישב:
שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה דכתיב אחרי רבים להטות
בסוגייתנו מדובר שאין לסמוך על בת קול כשהיא פוסקת בניגוד לכתוב בתורה!!!
2.1
ונראה לי, שחשוב להדגיש שהכוונה היא אף כשמדובר בסמכות חכמים להסביר את הכתוב בתורה שבכתב, שהרי ללא הנחה זו היינו יכולים לחפש הסבר שיתאים את דברי ה"בת קול" להסבר הפסוק "אחרי רבים להטות".
2.2
אפשר היה לומר שהכלל של אחרי רבים להטות תקף רק כשאין במקרה מסויים נימוק מיוחד להכריע כדעת יחיד.
2.3
ואמנם מצינו שאמנם כך הוא:
יש אומרים ש"הלכה כרבי עקיבא מחבריו".
יש אומרים ש"הלכה כרבי יוסי מחבריו".
יש אומרים ש"הלכה כרבי מחבריו"
יש אומרים ש"הלכה כרבי יעקב מחבריו" [יד מלאכי כללי התלמוד כלל תיז: "משנת ראב"י קב ונקי, אפילו כנגד רבים"]
2.4
ממשיך תוס':
אבל התם אדרבה ב"ה רובא אי לאו דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב"ש הוו חריפי טובא
ואילו בסוגיה במסכת יבמות ה"בת קול" "רק" מכריעה בעניין שבספק שקול, האם הולכים אחרי רבים [בית הלל] גם נגד מיעוט [בית שמאי] שהוא "חריפי טובא" [נגד קבוצת חכמים שהם אמנם מיעוט אבל הם גדולים בחכמה יותר מהחכמים שבקבוצת הרוב].
2.5
ותוס' מיישב באופן נוסף:
ועוד דכאן לא יצאה בת קול אלא משום כבודו דר"א שאמר מן השמים יוכיחו
בסוגייתנו ה"בת קול" "התערבה" מפני שרבי אליעזר ביקש זאת כשאמר "מן השמים יוכיחו".
2.6
והא דאמר התם רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול ולא שמעינן ליה לר' יהושע אלא על ב"ק דהאי מעשה דר"א דהכא התם דייק מדקאמר לא בשמים היא כבר ניתנה לנו תורה מסיני משמע דבשום מקום אין משגיחין.
ועוד מעיר תוס', שמהסוגייה שם במסכת יבמות משמע שקביעת רבי יהושע בסוגייתנו "לא בשמים היא" תקפה לגבי כל "בת קול" ולא רק במקרה הנקודתי של רבי אליעזר.
ויש לברר האם יש בדברי תוס' מחלוקת פנימית.
3.
ראה מה שכתבתי בהרחבה על סוגיות נוספות ומקבילות:
מסכת פסחים דף קיד:
בגמרא:
משנה. מזגו לו כוס ראשון, בית שמאי אומרים: מברך על היום, ואחר כך מברך על היין, ובית הלל אומרים: מברך על היין, ואחר כך מברך על היום.
גמרא. תנו רבנן: דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה,
בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין, מפני שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא.
ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום, מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר.
דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.
והילכתא כדברי בית הלל.
...והלכה כדברי בית הלל. פשיטא, דהא נפיק בת קול! - איבעית אימא: קודם בת קול, ואי בעית אימא: לאחר בת קול, ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול.
הפרשנים מציינים שהמחלוקת במשנה תקפה בעיקרון על כל קידוש בליל שבת ולא רק בקידוש של ליל הסדר.
בברייתא מובאים הנימוקים לדעות בית שמאי ובית הלל.
4.
לגבי הכרעת ההלכה כבית הלל אני מעתיק מה שכתבתי על אותה סוגיה מקבילה ממש במסכת ברכות דף נא עמוד ב- נב עמוד א:
בגמרא:
/משנה/. אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה: בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין, ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום....
גמרא. תנו רבנן, דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה:
בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין, שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא;
ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום, שהיין גורם לקדושה שתאמר.
דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה. תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם. והלכה כדברי בית הלל.
מאי דבר אחר? - וכי תימא התם תרתי והכא חדא - הכי נמי תרתי נינהו: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם.
והלכה כדברי בית הלל - פשיטא! דהא נפקא בת קול! –
איבעית אימא: קודם בת קול, ואיבעית אימא: לאחר בת קול,
ורבי יהושע היא, דאמר: אין משגיחין בבת קול.
לפנינו סוגיה מרכזית בש"ס בעניני פסיקת הלכה ולא רק בין בית הלל לבית שמאי.
5.
נסביר את מהלך הסוגיה:
5.1
הגמרא מצטטת ברייתא שמצטטת את מחלוקת בית הלל ובית שמאי במשנתנו [המקרה הראשון] ומוסיפה את נימוקיהם.
5.2
ההסבר של בית הלל שמתחיל ב"דבר אחר" אין כוונתו להסבר נוסף, אלא להסבר שמרחיב את ההסבר הקודם שלא יהיה קשה עליו. ובזה יש כאן הגדרה שונה מההגדרה המקובלת [הפשוטה יותר] לביטוי "דבר אחר".
5.3
הגמרא מצטטת את הפסק בברייתא "והלכה כדברי בית הלל", והגמרא שואלת: "פשיטא דהא נפקא בת קול", כלומר, הלכה כבית הלל כי כך הוכרע מהשמים על ידי בת קול !!!
5.4
עונה הגמרא שני תרוצים [שנפתחים בביטוי "איבעית אימא"].
תרוץ ראשון: הברייתא נלמדה ["נאמרה"; "נכתבה"] בזמן הסטורי לפני שיצאה אותה בת קול, וממילא אין חובה גורפת לקבוע הלכה כבית הלל, ולכן הברייתא כן מכריעה – באופן מפורש - כבית הלל מסיבות שלא כתובות בברייתא, אולי מכח סברא.
כמובן שלפי זה גם המחלוקת במשנתנו נולדה לפני שיצאה "בת קול", אלא אם נאמר שהברייתא בסוגייתנו [למעשה זו "תוספתא"] נאמרה לפני המשנה. הסבר: אולי אפשר לומר שהמחלוקת במשנה באמת נקבעה אחרי שאותה מחלוקת כבר הובאה בברייתא אבל כותב [או "עורך"] המשנה [רבי יהודה הנשיא] לא כתב את הביטוי "והלכה כבית הלל" מכיוון שבזמן רבי יהודה הנשיא כבר בודאי היה אחרי שיצאה ה"בת קול".
5.5
תרוץ שני ["ואיבעית אימא"]: הברייתא סוברת כרבי יהושע שסובר ש"אין משגיחין בבת קול", כלומר, אין הכרעה גורפת משמיים כבית הלל ולכן הברייתא הכריעה מעצמה כבית הלל. ולפי זה גם המשנה סוברת שאין משגיחין בבת קול ולא הכריעה במחלוקת.
ראוי לשים לב! הכוונה היא ש"עורך המשנה" ["רבי"] ידע כבר שאין משגיחין בבת קול ולכן לא הכריע במפורש במשנה כבית הלל.
6.
חשוב להביא כאן שתי סוגיות מוקדמות על בית הלל ובית שמאי:
עירובין דף יג עמוד ב:
אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. כאותה ששנינו: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו בית הלל לבית שמאי: לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית, ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית. אמרו להן בית שמאי: (אי) משם ראיה? אף הן אמרו לו: אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה - גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני שעה - שעה עומדת לו. תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.
במשנתנו [מסכת ברכות דף נא עמוד ב] מובאות מחלוקות בין בית שמאי ובית הלל, ולכן נראה שדברי שמואל [במסכת עירובין דף יג עמוד ב] נאמרו על תקופה שאחרי משנתנו, שאחרי שנחלקו בכמה נושאים הם [בית שמאי ובית הלל] דנו כמי ההלכה ואז יצאה בת קול.
7.
סוגיה נוספת היא בבא מציעא דף נט עמוד ב [סוגייתנו הבסיסית]:
בקטע זה נקבע על ידי רבי יהושע [וכנראה גם עם כל חבריו שנכחו: רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה] שאין משגיחין בבת קול. וזה מה שמוזכר בסוגייתנו [במסכת ברכות דף נא עמוד ב ובדף נב עמוד א].
7.1
חשוב לציין שסוגיה זו של רבי אליעזר ורבי יהושע התרחשה לפחות 3 דורות אחרי הויכוח בין בית שמאי לבית הלל [בסוגיה במסכת עירובין] כמי ההלכה, ולכן "קל" יותר לומר שבין שתי התקופות נהגו ופסקו לפי "הבת קול" ורק מתקופת רבי אליעזר [רבו של רבי עקיבא ] נקבע שאין משגיחין בבת קול, וממילא גם במחלוקות שבין בית שמאי ובית הלל לא תוכרע ההלכה לפי בת קול!
7.2
לפי כל הנ"ל ניתן לומר שההסבר בסוגייתנו:
לפי התרוץ הראשון – הברייתא – שפסקה כבית הלל - נאמרה לפני שיצאה ה"בת קול", כלומר, לפני התקופה, שבה נקבע שיצאה בת קול - בימי בית הלל ובית שמאי. כלומר, מדובר במחלוקת עתיקה מאד עוד לפני ה"שלש שנים" שמוזכרים בגמרא במסכת עירובין.
7.3
ולפי התרוץ השני בסוגייתנו, הברייתא סוברת כרבי יהושע שלא משגיחים בבת קול, ולכן הברייתא "מאוחרת" לתקופת רבי יהושע וכנראה שנכתבה-נאמרה בימי רבי עקיבא ותלמידיו [על פי המשך סוגיה] ולכן היתה הברייתא זקוקה לפסוק במפורש כבית הלל מפני שאמנם בימים קדומים נקבע שהלכה כבית הלל ואולם רבי יהושע ביטל את ההכרעות על פי בת קול [כנראה שלא ביטלם למפרע !!!!!], ולכן הברייתא "נאלצה" לקבוע הלכה ספציפית נקודתית בסוגייתנו שהלכה כבית הלל.
8.
נעיין עכשיו בכמה נקודות שמובאים בפרשנים:
תוספות מסכת ברכות דף נב עמוד א:
ורבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול - ואם תאמר א"כ קשה הלכתא אהלכתא דההיא דרבי יהושע דתנור של עכנאי קי"ל כרבי יהושע וקי"ל כב"ה
תוס' מקשה שאמנם נקבעה הלכה כרבי יהושע [בסוגיה בבבא מציעא], ומדוע אם כן - לפי התרוץ הראשון בסוגייתנו - באמת לא היו זקוקים לפסוק במפורש אם המחלוקת נוצרה אחרי התקופה שנשמעה הבת קול!
8.1
וי"ל דדוקא התם קאמר דאין משגיחין בבת קול דהבת קול היה כנגד הרוב וכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות (שמות כג) אבל ב"ה היו רבים אף על פי שמייתי רבי יהושע הכא אף על גב דלא דמי דשאני התם דהבת קול היה כנגד הרוב האי תנא סבר טפי מרבי יהושע דאמר אין משגיחין בבת קול אף על פי שהרוב מסייע לבת קול הואיל וב"ש מחדדי טפי
עונה תוס': במקרה של רבי יהושע נקבע שאין משגיחים בבת קול מפני שהבת קול קבעה הלכה נגד רבים [והתורה אמרה "אחרי רבים להטות"], כלומר, כך סובר התרוץ הראשון בסוגייתנו שבאמת כן משגיחים בבת קול אם היא לא פוסקת כנגד רבים אלא רק במחלוקת שקולה !!! וזהו סוג המחלוקת בסוגייתנו – מחלוקת שקולה בין בית הלל שהיו "רבים" נגד בית שמאי שהיו "מחודדים".
הערה: מקביל לתוס לעיל בסעיפים 1-2
8.2
ולפי התרוץ השני: הברייתא בסוגייתנו סוברת "יותר חזק" מרבי יהושע. רבי יהושע קבע שאין משגיחים בבת קול רק כשהבת קול פסקה נגד רבים ואילו הברייתא סוברת שאין משגיחים בבת קול אפילו במחלוקת שקולה, ולכן הברייתא פסקה במפורש "הלכה כבית הלל". אמנם לא מוסבר מדוע כך פסקה הברייתא, כנראה מסברא!
8.3
ראה, "מתיבתא", הערות א-ב, וב"ילקוט ביאורים" עמודים ג-ד, וראה שם תוספת הדגשה בהבחנה בין אם ה"בת קול" יוצאת מעצמה – כמו בסוגיה במסכת עירובין - לבין אם חכם מסויים ביקש סיוע משמיים - כמו במקרה של רבי אליעזר ורבי יהושע – בסוגיה בבבא מציעא !!
9.
ובסוף הסוגיה בדף נב עמוד ב נקבע:
אמר רבי יוסי בר חנינא אמר רב הונא: בכוליה פרקין הלכה כבית הלל, בר מהא דהלכה כבית שמאי. ורבי אושעיא מתני איפכא, ובהא נמי הלכה כבית הלל.
10.
תוספות מסכת פסחים דף קיד עמוד א :
דאמר אין משגיחים בבת קול - וא"ת מאי שנא דקי"ל כבת קול דב"ה ולא קי"ל כב"ק דרבי אליעזר וי"ל דהכא ב"ה הוו רובא אלא דב"ש מחדדי טפי אבל התם דב"ק =דבת קול= היה כנגד רבים לא קי"ל הכי ובת קול לא יצתה אלא לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים יוכיחו וא"ת א"כ היכי קאמר רבי יהושע היא הא רבי יהושע קאי אבת קול דר"א וי"ל מדקאמר אין משגיחין בב"ק =בבת קול= משום דלא (מן השמים) היא משמע דבכל דוכתא לית לן למיזל בתר בת קול.
החלק הראשון של תוס' זהה לדבריו במסכת ברכות דף נב.
וראה ב"מתיבתא", הערה כט, וב"ילקוט ביאורים", עמודים ריח-ריט, וב"שוטנשטיין", הערה 25.
11.
הערה נוספת: בברייתא עצמה מובא בדפוס "והלכתא כבית הלל" ואחר כך בגמרא כשדנים במשפט זה מצוטט "והלכה כבית הלל". בפשטות צריך להיות גם בברייתא "והלכה..." בעברית ולא בארמית. מה עוד, שפעמים רבות הביטוי "והלכתא" מיוחס לסבוראים ולא לאמוראים ובודאי שלא לתנאים במשנה!!!
וראה אצל "רבנן סבוראי", הרב זיני, עמוד 91, שמעיר שיתכן שאחרי שכך התקבלה לגמרי הלכה כבית הלל שינו את הגירסא ל "והלכתא". ["והלכה" - "והלכתא"] יוצא לפי דבריו, שהסבוראים שינו את לשון המשנה!!!
12.
הערות ביחס לסוגייתנו במסכת בבא מציעא דף נט.
12.1
רבי אליעזר נידון לנידוי על ידי בית דינו של רבן גמליאל, ובגלל צערו בתפילת תחנון נפטר רבן גמליאל שהיה גיסו!!.
אבל קשה, אם הנידוי היה מוצדק מדוע נפטר רבן גמליאל!
12.2
סוגיה זו קשורה לסוגיה שקדמה לה שתוכנה הוא "אונאת דברים", ואולי ה"פגיעה" ברבי אליעזר - בכך שהחכמים לא הוכיחו את דעתם נגדו בעניין של התנור - היתה בבחינת "אונאת דברים".
12.3
שאלה: הרי גם ה"בת קול" ידעה ש"לא בשמים היא"
יש אומרים שהבת קול רצתה לבדוק אם חכמים יחששו מהבת קול וייכנעו לה. היה זה נסיון כלפי בית דינו של רבן גמליאל.
12.4
הבת קול משקפת את האמת המוחלטת, ובית הדין משקף את האמת ההלכתית - בבחינת "ככל אשר יורוך - אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין" [ראה בפרשנים]
