הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
עשו חכמים חיזוק לדבריהם
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא נה ע"ב
גמרא. אמר רבא: קשיא ליה לרבי אלעזר תרומת מעשר של דמאי:
וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה? -
אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני - רבי מאיר היא, דאמר: עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה.
דתניא: המביא גט ממדינת הים, נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם - יוציא והולד ממזר, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אין הולד ממזר.
כיצד יעשה? יטלנו ממנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם.
ולרבי מאיר, משום דלא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם - יוציא והולד ממזר? - אין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא, אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - יוציא והולד ממזר.
1.
גמרא. אמר רבא: קשיא ליה לרבי אלעזר תרומת מעשר של דמאי:
וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה? -
"עשו חכמים חיזוק לדבריהם" - הצירוף של "חכמים"+"חיזוק" - 8 מופעים בש"ס - בעניינים שונים!
הביטוי "אמר... קשיא ליה ל..." - 5 מופעים בש"ס. ["...קשיא ליה לרבי אלעזר" - 2 מופעים / "אמר רבא קשיא ליה..." - 3 מופעים]
קצת קשה, מדוע השאלה/קושיה לא מובאת מרבי אלעזר באופן ישיר?
2.
אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני - רבי מאיר היא, דאמר: עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה.
"הא מני..." - משמע ש"סתם משנה" - משנתנו - היא "רבי מאיר" [סתם משנה רבי מאיר].
2.1
והגמרא מביאה את המקור לדברי רבי מאיר:
דתניא: המביא גט ממדינת הים, נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם - יוציא והולד ממזר, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אין הולד ממזר.
כיצד יעשה? יטלנו ממנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם.
ולרבי מאיר, משום דלא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם - יוציא והולד ממזר? - אין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא, אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - יוציא והולד ממזר. -
"כל המשנה ממטבע..." - 6 מופעים בש"ס - מיוחס רק לרבי מאיר!
זאת אומרת שהכללים של "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים..." ו"עשו חכמים חיזוק לדבריהם" חופפים?
2.2
אבל קצת קשה, הרי רבי מאיר מדגיש "בגיטין" וכיצד מדמים לסוגייתנו? [יוסבר בדף הבא]
3.
"אומר היה" - 37 מופעים בש"ס:
"אומר היה רבי מאיר" + "אומר היה ר"מ" - 19 מופעים בש"ס.
"אומר היה רבי יוסי" - 3 מופעים בש"ס.
"אומר היה רבי שמעון" - 6 מופעים בש"ס
בא להדגיש שחכמים חלוקים עליו?
4.
והגמרא ממשיכה לדון בדברי רבי מאיר:
הערה: נראה לי שסוגייתנו היא הסוגיה העיקרית בש"ס שעוסקת בדברי רבי מאיר בקשר לשני העניינים: "מטבע שטבעו חכמים" ו"חכמים עשו חיזוק לדבריהם"
מתיב רב ששת: מחללין אותו כסף על כסף, נחושת על נחושת, כסף על נחושת, ונחושת על הפירות, ויחזור ויפדה את הפירות, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: יעלו פירות ויאכלו בירושלים. -
5.
לגבי הסוגיה במסכת גיטין - לעיל בסעיף 2.1
רמב"ם הלכות גירושין פרק ז הלכה יז:
שליח שהביא גט בחוצה לארץ ונתנו לה בינו לבינה או שנתנו לה בפני שנים ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אף על פי שנשאת נוטלו ממנה וחוזר ד ונותנו לה בפני שנים ואומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם,
ואם לא נטלו ממנה הרי זה פסול עד שיתקיים בחותמיו.
5.1
הגהות מיימוניות הלכות גירושין פרק ז הלכה יז:
[ד] כחכמים ודלא כר"מ דאמר יוציא והולד ממזר ור"י כתב צ"ע אם הלכה כר"מ בגזירותיו אפילו גבי רבים כדמוכח בכתובות וגם סתם משנה כמותו או שמא כיון דחשיב ליה בהזהב חומרא יתירתא טובא ושמא גם במקומות אחרים משמע דתלמודא כרבנן ואין הלכה כמותו ע"כ...
לגבי "גיטין" הרמב"ם פוסק כחכמים ולא כרבי מאיר שמובא בסוגייתנו.
6.
לגבי משנתנו - תרומת מעשר של דמאי:
רמב"ם הלכות תרומות פרק י הלכה ד:
התרומה ותרומת מעשר בין של דמאי בין של ודאי והחלה והבכורים כולן מצטרפין לכזית לחייב עליהן מיתה וחומש שכולן נקראו תרומה, ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי שאין חייבין על מעשר [שני] שלו כמו שיתבאר, אבל אמרו חכמים אם לא יתחייב עליה חומש יזלזלו בה.
6.1
רדב"ז הלכות תרומות פרק י הלכה ד:
ומן הדין היה וכו'. פ' הזהב (דף נה) משנה חמשה חומשין הן האוכל תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים מוסיף חומש והפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו מוסיף חומש. ומ"ש רבינו שאין חייבין על מעשר שלו חומש היינו מעשר שני של דמאי ומלת שלו קאי אדמאי ולא על האדם ופשוט הוא:
אבל אמרו חכמים וכו'. הכי איתא עלה דמתני' אמר רב נחמן אמר שמואל הא מני ר"מ היא דאמר עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה. וא"ת תרומת מעשר של דמאי מדרבנן ומעשר שני של דמאי נמי מדרבנן מ"ש דעשו חיזוק בתרומת מעשר ולא עשו חיזוק במעשר שני. וי"ל דתרומת מעשר דהוי במיתה בשל ודאי עשו חיזוק בשל דמאי אבל מעשר שני שאינו בשל ודאי במיתה לא עשו בו חיזוק בשל דמאי:
כלומר, הרמב"ם פוסק כרבי מאיר שמובא בסוגייתנו.
ולא כהשוואה שעושה הגמרא בסוגייתנו.
7.
סיכום הנושא:
אנציקלופדיה תלמודית חכמים עשו חזוק לדבריהם, טור פו [המספרים הם הערות שם, באנציקלופדיה :
... אף זר שאכל תרומת-מעשר* של דמאי* נחלקו בו תנאים אם עשו חכמים חיזוק, שיוסיף חומש*, ר' מאיר סובר מוסיף חומש, כמו באוכל תרומת מעשר של ודאי47א, לפי שעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה48, שאם לא יתחייב בחומש, יזלזלו בה ולא ינהגו בה בקדושה49, [ר' זעירא בירושלמי דמאי פ"א ה"ב לפי' הגר"א ורידב"ז שר"ז אומר כן לד' ר' מאיר; רמב"ם תרומות פ"י ה"ד. ועי' בתוס' הרי"ד לרידב"ז בישוב ד' הרמב"ם שפסק כאן כר"מ ובמביא גט ולא אמר בפני נכתב כחכמים. ועי' להלן ציון 60.]
ואינו דומה לחילול מעשר שני שר' מאיר מיקל בדמאי שמחללים אותו אפילו כסף על נחשת50, ולא עשו בו חיזוק כמו בודאי,
שאכילת מעשר שני חוץ לירושלים בלי חילול אינה אלא איסור לאו, מה שאין כן באכילת תרומת מעשר לזר שהיא באיסור מיתה51,
ומטעם זה חייבוהו בחומש, אף על פי שבפודה מעשר שני של דמאי לא חייבוהו בחומש52.
וראשונים כתבו בטעם שר' מאיר אינו מחמיר אלא באכל תרומת מעשר של דמאי שהוא מפני שעשה איסור,
אבל בפודה מעשר שני, שאינו עושה איסור, לא החמיר53, או לפי שבפודה מעשר שני של דמאי, אם נחייבנו בחומש לא יפדנו כלל54, מפני שהוא קל אצלם, וחומשו מרובה, מה שאין כן בתרומת מעשר, שהיא חמורה אצלם55, וחומשה מועט56.
חכמים חולקים וסוברים באכל תרומת מעשר של דמאי, שאינו מוסיף חומש57, מפני שאף בתרומת מעשר של ודאי [טור פו] לולא שאמרה תורה שמוסיף חומש, לא היה שייך לקנסו בחומש, לכן אין לקנסו בשל דמאי58,
או מפני שדמאי, שאינו אלא מספק, לא חייבוהו בחומש, שהמוציא מחבירו עליו הראיה59.
ויש מפרשים בדעת הירושלמי שבאוכל תרומת מעשר של דמאי אין מחלוקת תנאים, ואף חכמים מודים שמוסיף חומש, שאם לא יוסיף חומש יזלזלו בה ולא ינהגו בה קדושה60, וכן פסקו ראשונים להלכה61. [רמב"ם תרומות פ"י ה"ד. ועי' חזון איש דמאי ר"ס ב שכ' שכ"ה אף מסקנת הבבלי בסוגית ב"מ שם.]
