הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יוחנן וריש לקיש, הלכה כריש לקיש?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא נג ע"ב
תנו רבנן: +ויקרא כ"ז+ אם גאל יגאל איש ממעשרו - ממעשרו ולא כל מעשרו, פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה.
איתמר, רב אמי אמר: אין בו, רב אסי אמר: אין בחומשו.
רבי יוחנן אמר: אין בו,
רבי שמעון בן לקיש אמר: אין בחומשו.
מיתיבי: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה, דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות ראשונות.
בשלמא למאן דאמר אין בחומשו - היינו דקתני דיו,
דאף על גב דבדידיה אית ביה, כיון דבחומשיה ליכא - שפיר.
אלא למאן דאמר אין בו, מאי דיו? - קשיא
1.
הגמרא נשארת בקושיה על שיטת רבי יוחנן ורב אמי.
2.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ד:
מע"ש שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף עליו חומש, וכן מעשר שאין דמיו ידועין דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה, וכל מעשר שהוא אינו פודהו משלו אינו מוסיף חומש, ומע"ש של דמאי אינו מוסיף עליו חומש.
הרמב"ם פוסק כריש לקיש ורב אסי.
2.1
לכאורה קשה, שהרי הכלל הוא, שבדרך כלל ההלכה היא כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.
3.
רדב"ז הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ד:
[ד] מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה וכו'. פרק הזהב פלוגתא דאמוראי ומאן דאמר שאין בו שוה פרוטה מסיק ליה בקושיא הילכך הלכתא כהנך אמוראי דאמרי אין בחומשו וכיון שאין בחומשו שוה פרוטה אין מוסיף עליו חומש:
הוא מנמק את פסק הרמב"ם כריש לקיש ורב אסי מכיוון שהגמרא נשארה ב"קשיא" על רבי יוחנן ורב אמי.
4.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ה:
הפודה מע"ש והיה לו מע"ש אחר שלא נפדה, אם אין בחומשו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שא"א לאדם לצמצם את מעותיו.
5.
ר"י קורקוס הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ה:
...וכיון דאסיקנא למ"ד אין בו בקשיא קי"ל כר"ל דאמר אין בחומשו
כבסעיף 3 לעיל.
5.1
והוא מקשה:
ואעפ"י שבג' הלכות שפסקו כר"ל יש בהם דאסיקו לר' יוחנן בקשיא
ואפ"ה הזכירו אותם
וא"כ היה להם להזכיר גם זאת
הכלל בש"ס הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש חוץ מ 3 הלכות [מסכת יבמות דף ל"ו, דהלכתא כרבי יוחנן בר מתלת"], ואם בסוגייתנו ההלכה היא כריש לקיש הגמרא היתה צריכה לצרף את הדין בסוגייתנו לשלושת ההלכות שבהן נקבע שההלכה היא כריש לקיש.
5.2
והוא מיישב:
הא לא קשיא שהרי כאן נחלקו גם רב אמי ורב אסי וכיון שהוא מחלוקת אמוראים אחרים לא תלו אותה כר"ל לחוד ...
הכלל הנ"ל [שמובא בסעיף 5.1] תקף רק כשרבי יוחנן וריש לקיש נחלקו בפני עצמם ולא כשאמוראים נוספים [רב אמי ורב אסי] נחלקו באותה מחלוקת.
6
הערה כללית: רב אמי ורב אסי חיו בדור הראשון של האמוראים. היו חברים של "רב". תלמידיהם היו רב הונא ורב יהודה [כמו "רב" שהיה רבם].
7.
על כל האמור יש להעיר: כנראה, שהכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש [כמו כללי הכרעה נוספים] תקף רק כשהגמרא לא דוחה את דבריו [אע"פ שמצינו בש"ס שגם הלכה שלגביה נאמר "קשיא" בכל זאת נפסקה להלכה].
