הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ריש לקיש ורבי יוחנן - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא מח ע"א
אמר רבא: קרא ומתניתא מסייע ליה לריש לקיש.
לגבי ההכרעה במחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש בסוגייתנו האם מעות קונות מדאורייתא:
1.
מדברי רבא לעיל משמע לכאורה שהוא פוסק כריש לקיש.
תוספות מסכת בבא מציעא דף מח עמוד א:
...ור"ת פוסק הלכה כר' יוחנן
אף על גב דרבא קאמר קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל היינו לכאורה
אבל אפשר לשנויי כר' יוחנן
ומתני' נמי מוקים לה בבלן נכרי כדפרי'
2.
הוא מסביר, שדברי רבא - לעיל בסעיף 1 - לא מוכיחים בהכרח שכך פוסק רבא. יתכן שרבא אומר שמוכח כריש לקיש "לכאורה", אבל לפי האמת ניתן להסביר את המקורות שמצטט רבא - גם מפסוק וגם מברייתא - גם לפי רבי יוחנן [אמנם, הגמרא עצמה לא מיישבת את המקורות שציטט רבא לפי דברי רבי יוחנן].
2.1
לכאורה דבריו קצת קשים, שהרי מצינו רבות בש"ס שסגנון כזה, שחכם מביא הוכחה לדברי חכם אחר משמע שפוסק כמותו [ודומה קצת לכלל של מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה]
3.
ואין ראיה מדלא חשיב לה רבא בפ' החולץ (יבמות דף לו. ושם) בהדי ג' מילי דהלכה כריש לקיש
לכאורה יש להוכיח שרבא עצמו פסק כרבי יוחנן על פי הכלל שקבע רבא עצמו במסכת יבמות שבאופן עקרוני הלכה תמיד כרבי יוחנן נגד ריש לקיש מלבד בשלוש הלכות. ממילא יוצא שבעניין שבסוגייתנו - אם כסף קונה מדאורייתא - יש לפסוק כרבי יוחנן כי עניין זה לא מוזכר בין 3 ההלכות החריגות שבהן קבע רבא עצמו שהלכה כריש לקיש.
4.
אומר תוס', שההוכחה לעיל - בסעיף 3 - אינה הכרחית:
משום דר"ל לאו משמיה דנפשיה אמרה דבפ"ב דבכורות דף יג משמיה דר' אושעיא קאמר דמשיכה קונה ולא מעות
דינו של ריש לקיש שמדאורייתא קניין משיכה הוא זה שקונה ולא קניין מעות נאמר בשמו של רבו של ריש לקיש - רב אושעיא [אמנם בסוגייתנו - בבא מציעא דף מח - מובא ריש לקיש בפני עצמו ולא בשם רבו].
והכלל שתמיד הלכה כרבי יוחנן חוץ מ 3 ההלכות נאמר רק לגבי הלכות שרבי יוחנן וריש לקיש אמרו מעצמם ולא בשם רבותיהם.
ולא חשיב אלא הנהו דאמר משמיה דנפשיה
4.1
תוס' מביא מחלוקות נוספות בש"ס שבהן הלכה כריש לקיש ובכל אופן לא נכללות ברשימה של רבא שפסק בהן שההלכה כריש לקיש - מאותו נימוק שבסעיף 4.
דלא חשיב נמי הא דאמר ריש לקיש משמיה דלוי סבא אינה לשחיטה אלא לבסוף אף על גב דרבא גופי' ס"ל הכי בתמיד נשחט (פסחים דף סג.) ובפרק ב' דזבחים דף ל.
5.
בכל זאת יש נימוקים לפסוק דווקא כרבי יוחנן:
אבל יש לדקדק דהלכה כר"י דרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני ס"ל כוותיה
רב נחמן סובר כרבי יוחנן [האם מוגדר בכך שהוא ממש פוסק כרי יוחנן?], והכלל הוא, שהלכה כרב נחמן בדיני [בדיני ממונות]. משמע מתוס' שהלכה כרב נחמן בדיני ממונות נגד חכמים אחרים.
5.1
וגם רב הונא ורב חסדא פסקו כרבי יוחנן:
וכן רב הונא ס"ל כר' יוחנן דאמר דמכור לי באלו קנה ואמרינן לעיל (בבא מציעא דף מז.) דסבר מעות קונות כר' יוחנן
וכן רב חסדא דאמר לעיל (שם:) כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו בלקוחות א"כ סבר מעות קונות כר' יוחנן
דלריש לקיש דאורייתא היא ולא תקנה
6.
גם סוגיה שנראה ממנה שהלכה כריש לקיש בכל זאת יש לפרשה גם לפי רבי יוחנן:
והדאמר פרק קמא דקדושין דף יד: (ושם ד"ה הואיל) אשכחן נכרי דכל קניינו של נכרי בכסף משמע דהוי כריש לקיש דאית ליה פרק שני דבכורות דף יג: (ושם) לעמיתך במשיכה ולנכרי בכסף דלר' יוחנן כל קניינו של נכרי במשיכה
מפרש ר"ת דהכי פירושו אשכחן נכרי הואיל וכל קניינו של נכרי בעבד עברי בכסף ולא בשטר דשטר ילפינן בעבד עברי מאמה העבריה והא לא שייך בנכרי ואף על גב דבפ' השולח (גיטין דף לח. ושם) אמרי' דנכרי קונה ישראל בחזקה היינו דוקא בחזקה של כיבוש במלחמה דאפיק ליה מוישב ממנו שבי
והא דאמר בפרק בתרא דע"ז דף סג. ושם ד"ה בזונה) בזונה כותית עסקינן דלא מחסרא משיכה היינו כריש לקיש דלר' יוחנן מתרץ תירוצים אחרים דמשני התם ואיבעית אימא כגון דקאי בחצירה אבל קשה דהתם (עבודה זרה דף עא.) אמר מרימר משיכה בנכרי קונה ורב אשי אמר משיכה בנכרי אינה קונה
6.1
תוס' אומר שהלכה כרב אשי שמשמע ממנו שהוא פוסק כרבי יוחנן.
והלכה כרב אשי נגד מרימר מפני שרב אשי "גדול בחכמה ובמנין". כוונתו לכך, שתלמיד חכם שגדולתו בולטת מאד מחכמת חכמי דורו - הלכה כמותו.
אלמא רב אשי דגדול בחכמה ובמנין
6.2
נימוק נוסף לקביעה שהלכה כרב אשי:
והוא בתרא סבר כריש לקיש
רב אשי הוא "בתראי", והכלל הוא שהלכה כבתראי [=כלומר, הלכה כחכם שחי מאוחר יותר]. תוס' לא מזכיר את עובדת היותו של רב אשי עורך הגמרא.
6.3
מקור נוסף לכך שרב אשי פוסק כרבי יוחנן:
וכן סבר רב אשי פרק שני דבכורות דף יג: ושם)
