הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי" בילדותו ובזקנותו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא מד ע"א-ע"ב
/משנה/. הזהב קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הזהב.
הנחשת קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הנחשת.
מעות הרעות קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות.
אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון.
מטלטלין קונין את המטבע, מטבע אינו קונה את המטלטלין.
(זה הכלל): כל המטלטלים קונין זה את זה.
כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו,
נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו.
אבל אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו.
רבי שמעון אומר: כל שהכסף בידו - ידו על העליונה.
גמרא. מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף. ..
נציין רק "נקודות" שקשורת לתהליך עריכת המשנה והעברת המסורת:
1.
מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף.
הגמרא מציינת ש"רבי" שנה את משנתנו לבנו רבי שמעון, כלומר גרס כך את המשנה. אולי יותר מדוייק לומר ש"רבי" כך מסר לבנו את הדין, ולכן כך יש לגרוס במשנתנו.
2.
דברי "רבי" מובאים כמסורת על פה שהיתה בידי הגמרא ["סתמא דגמרא"] ולא כציטוט מתוך משנה/ברייתא.
3.
משמע שרבי העביר את מסורת המשנה דרך בנו - רבי שמעון.
3.1
אלא שקצת קשה, מדוע לא מצינו פעמים נוספות בש"ס ש"רבי" מסר את מסורת המשנה לבנו רבי שמעון באופן כל כך מפורש.
4.
הביטוי "מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה" - כקושיה - 2 מופעים בש"ס [ואחרי פתיחה של "תא שמע" שרומז אולי לציטוט ברייתא?] סה"כ - 4 מופעים
4.1
מעניין:
הביטוי "אמר ליה רבי לרבי חייא" - 2 מופעים בש"ס, ומדובר ב"שיחה" ולא בהעברת מסורת. [אולי באמת רק מופע יחידאי]
"אמר ליה רבי לרב" - 2 מופעים בש"ס
"אמר ליה רבי לרבי שמעון בן חלפתא" - מופע יחידאי בש"ס
"אמר ליה רבי לאבדן" - 2 מופעים בש"ס
"אמר ליה רבי לבר קפרא" - מופע יחידאי בש"ס
5.
מכל הנ"ל משמע שהדו-שיח בסוגייתנו בין "רבי" לבנו הוא "חריג", ולעומת כל הדוגמאות לעיל בסעיף 4.1 הרי שלגבי "רבי שמעון בריה" נאמר "מתני ליה" ולא "אמר ליה".
"אמר ליה רבי לרבי שמעון בריה" - 0 מופעים בש"ס
וחשוב להבין מדוע כך.
6.
רבי שמעון בן "רבי" מקשה על אביו:
אמר לו: רבי, שנית לנו בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את הכסף? -
הוא מקשה שבילדותו של "רבי" הוא שנה את הדין שבמשנתנו באופן "הפוך".
"בילדותיה" - מופע יחידאי בש"ס [ 2 בסוגייתנו]
6.1
ויש להעיר, אם מדובר ש"שנית לנו בילדותיך" הוא כפשוטו, יוצא שרבי שמעון בנו היה תינוק!
או אולי מדובר ש"רבי" שנה בילדותו לתלמידיו ולא ממש לרבי שמעון בנו.
6.2
בפשטות נראה ששאלתו של רבי שמעון בן רבי בעיקרה נועדה לברר אם "רבי" חזר בו - במשנתנו - מהלכה שפסק בעבר בילדותו.
6.2.1
חדושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף מד עמוד א
גמ' מתני ליה רבי לר' שמעון בריה וכו' עד ותחזור ותשנה לנו בזקנותך הזהב קונה את הכסף, ואמרינן בזקנותו מאי סבר ובילדותו מאי סבר.
פי' דקים לן שלא החליף משנתו מחמת שכחה, שהרי לא חזר בו עכשיו,
אדרבה עמד בדברי זקנותו,
ולא מסתברא דתיהוי תנאי,
אלא שהיו שתי גרסאות וכתרי תנאי אליבא דר"מ
ובילדותו הכריע כגירסא זו
ובזקנותו חזי בו והכריע כגירסא האחרת,
וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל, דוק ותשכח.
הוא מדגיש שהיו שתי גירסרות אליבא דרבי מאיר. כנראה כי כל סתם משנה - רבי מאיר [כדברי רש"י].
6.2.2
אולם ראה באופן פשוט יותר ולא כריטב"א:
המהרש"ל ד"ה בילדותיה ביאר שכוונת רבי שמעון בשאלתו את רבי אביו היתה האם מה ששינה בזקנותו הוא משום שחזר בו או שמא שכח מה ששנה בילדותו ואם היה זוכר לא היה חוזר מכך, וממה ששתק רבי ולא ענה לו כלום משמע שזכר בזקנותו איך ששנה בילדותו אלא שחזר בו, ולכן ביררה הגמרא בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר' שמתחייב לפרוע מה שלוה ששוה כסף ככסף לעניין קנין כסף כן משמע לכאורה.
6.3
פניית רבי שמעון לאביו "רבי" ראויה, כי "רבי" כבר היה מנהיגם של ישראל [ראה שוטנשטיין]
6.4
אלא שקצת קשה, כיצד בן מקשה על אביו, אלא אם נאמר שהקושיה היתה על "רבי" בתפקידו כמחבר המשנה.
7.
אומרים הפרשנים ש"רבי" לא ענה לרבי שמעון בנו על שאלתו, ומשמע מכך, שאמנם רבי חזר בו מפסק ההלכה שפסק בילדותו.
8.
הגמרא מנסה להבין מדוע "רבי" פסק בילדותו כך ובזקנותו אחרת:
בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר?
בילדותיה סבר: דהבא דחשיב - הוי טבעא,
כספא דלא חשיב - הוי פירא, [וקני ליה פירא לטבעא.
בזקנותיה סבר: כספא
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מד עמוד ב
דחריף - הוי טבעא, דהבא דלא חריף - הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעא. -
הגמרא מסבירה ולא מכריעה.
9.
הכרעה [זמנית] של הגמרא:
אמר רב אשי: כילדותיה מסתברא,
9.1
אם מדובר ברב אשי עורך הגמרא קצת קשה, שהרי בהמשך הסוגיה מובאים דברי אמוראים קדומים יותר .
לכן נראה לומר, שמדובר ברב אשי הקדמון שחי בתקופת האמוראים הראשונים - או בימי "רב" או בימי "רבא".
9.2
חדושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף מד עמוד ב:
אמר רב אשי כילדותו דרבי מסתברא. פי' דסיפא דמתני' מכרעת כגירסא דגריס ברישא בילדותו.
מדקתני הנחשת וכו'. פי' דבנוסחא דסיפא לא היה מחלוקת וכולן גורסין כן.
רב אשי מוכיח מהעיון בסיפא
10.
רש"י מסביר את דברי רב אשי:
רש"י מסכת בבא מציעא דף מד עמוד ב:
"כילדותיה מסתברא - דודאי כן קיבלה מרבו ר' מאיר, שסתם משנה שלו,
מדאתנייה בהדה הנחשת קונה את הכסף."
[המשפט האחרון בדברי רש"י הנ"ל מכוונים להמשך הגמרא - להלן]
8.1 [כנראה טעות במספרים]
נראה לי להסביר את כוונת רש"י, שבילדותו "רבי" לא חידש הלכות בעצמו אלא "רק" מסר הלכות בשם רבו - "רבי מאיר".
8.2
ונראה לי להוסיף ולחדש [על פי רש"י הנ"ל] ש"רק" המשניות הקדומות שרבי מסר בילדותו והיו "סתם משנה" הן היו של רבי מאיר ורק עליהן נקבע "סתם משנה רבי מאיר".
8.3
אבל יש משניות שהן "סתם משנה" שהן לא מסורת מרבי מאיר, אלא רבי עצמו בזקנותו סתם אותן כדי להכריע את ההלכה כמותן - כמובא הרבה בש"ס ובפרשנים.
8.4
ולפי ההסבר הנ"ל נראה לי להוסיף ולחדש: הביטויים "ילדותו" ו"זקנותו" לא מתייחסים לגילו של רבי אלא למעמדו.
"ילדותו" - הכוונה לתקופה הראשונה [גם כש"רבי" היה מבוגר] שבה רבי רק מסר הלכות בשם רבי מאיר ולא שימש עדיין כנשיא, והביטוי "בזקנותו" מתייחס לתקופה שרבי שימש כנשיא וכמסדר המשנה.
8.5
ומדוע כל הנ"ל מודגש דווקא ורק בסוגייתנו? מפני שלא מדובר בסוגייתנו בהלכה רגילה אלא בהתייחסות למצב כלכלי שהיה נוהג לאורך שנים רבות, ולכן "רבי" התלבט כיצד להכריע בעניין זה באופן קבוע לדורות כיוון שיש להכרעה זו השלכות הלכתיות [שמובאות בסוגייתנו].
8.6
וממבנה הסוגיה וממהלכה נראה לי לחדש עוד: "רבי" השאיר את ההכרעה הסופית - באופן מודע ומכוון - לבנו רבי שמעון ולדורות הבאים [למשל, לרבי יוחנן - שמובא בדף הבא, ואולי אף לרב אשי עורך הגמרא - לעיל בסעיף 7-71, ומיישב את שאלתנו שם האם מדובר ברב אשי עורך הגמרא].
9.
המשך ההסבר של הכרעת רב אשי - המשך ישיר לסעיף 7 לעיל:
מדקתני הנחשת קונה את הכסף.
אי אמרת בשלמא כספא לגבי דהבא פירא הוי - היינו דקא תני הנחשת קונה את הכסף,
דאף על פי דלגבי דהבא פירא הויא - לגבי נחשת טבעא הוי.
אלא אי אמרת כספא לגבי דהבא טבעא הוי,
השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה אמרת טבעא הוי,
לגבי נחשת דאיהו חשיב ואיהו חריף - מבעיא? -
9.1
הגמרא דוחה את ההוכחה:
איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הני פריטי, באתרא דסגיי - אינהו חריפי טפי מכספא, אימא טבעא הוי,
קא משמע לן: כיון דאיכא דוכתא דלא סגי ביה - פירא הוי.
10.
הוכחה נוספת כדעת רבי בצעירותו:
ואף רבי חייא סבר דהבא טבעא הוי.
דרב אוזיף דינרי מברתיה דרבי חייא,
לסוף אייקור דינרי.
אתא לקמיה דרבי חייא,
אמר ליה: זיל שלים לה טבין ותקילין.
אי אמרת בשלמא דהבא טבעא הוי - שפיר.
אלא אי אמרת פירא הוי, הוה ליה סאה בסאה, ואסור! -
10.1
הגמרא דוחה את ההוכחה:
רב דינרי הוו ליה,
וכיון דהוו ליה דינרי - נעשה כאומר לה הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח. -
11.
תנא נוסף שסובר כרבי בצעירותו:
אמר רבא: האי תנא סבר דהבא טבעא הוי,
דתניא: פרוטה שאמרו - אחד משמונה באיסר האיטלקי.
למאי נפקא מינה - לקדושי אשה.
איסר - אחד מעשרים וארבעה בדינר של כסף.
למאי נפקא מינה - למקח וממכר.
דינר של כסף - אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב,
למאי נפקא מינה - לפדיון הבן.
אי אמרת בשלמא טבעא הוי - משער תנא במידי דקיץ.
אלא אי אמרת פירא הוי, משער תנא במידי דאוקיר וזיל?
זימנין דמהדר ליה כהנא וזימנין דמוסיף ליה איהו לכהנא.
אלא שמע מינה: טבעא הוי, שמע מינה.
מסקנה מהברייתא כדעת רבי בצעירותו.
12.
רמב"ם הלכות מכירה פרק ו הלכה ג:
במה דברים אמורים בזמן שקונה שאר מטלטלין באחד ממיני מטבעות אלו או עבדים וקרקעות, אבל הדינרין של זהב לגבי מטבעות של כסף הרי הן ג כפירות, וכן המעות של נחשת, כמו פירות לגבי מטבעות של כסף.
13.
מגיד משנה הלכות מכירה פרק ו הלכה ג:
אבל הדינרין של זהב וכו'. זה סתם משנה הזהב קונה את הכסף וכזקנותיה דרבי וכדאיתא בהלכות וזהו דעת הגאונים ז"ל:
הרמב"ם מכריע כ"סתם משנה" - משנתנו - וכדעת רבי בזקנותו.
14.
רא"ש מסכת בבא מציעא פרק ד סימן א:
[בבא מציעא דף מד ע"א] מתני לה רבי לר' שמעון בריה הזהב קונה את הכסף. א"ל רבי שנית לנו בילדותך הכסף קונה את הזהב. וקי"ל כזקנותו. דהדר ביה ממה ששנה בילדותו וסתם לן הזהב קונה את הכסף. דכספא דחריף הוי טיבעא. דהבא דלא חריף הוי פירא.
ואף על גב דקאמר רב אשי כילדותיה מסתברא. הא דחי ליה גמרא.
וגם הא דבעי למימר דר' חייא סבר דהבא טיבעא הוי אידחי והך ברייתא דתניא פרוטה אחד משמנה באיסר האטלקי וכו' שנאה ר' חייא לפום מה דהוה תנא רבי בילדותו
ור' יוחנן סבר כזקנותו
גם הוא פוסק כרמב"ם.
14.1
הערה: כל אלה שפסקו כ"זקנותיה" האם בגלל "מסתברא" או בגלל מסורת כפי שהבאנו בתחילת דברינו!
15.
הערה כללית א': בעלי הכללים מסתמכים על סוגייתנו וקובעים שהיו מקרים שחכמים - תנאים; אמוראים ופוסקים שונים - חזרו בהם מדעתם הקודמת, ובכל זאת דבריהם הראשונים נשארו בכתובים בבחינת "משנה ראשונה לא זזה ממקומה". ויש לעיין האם מתאים להסבר ה"חדש" שהבאנו בכל המהלך בסוגייתנו.
16.
הערה כללית ב': הפרשנים משווים את סוגייתנו לסוגיה המקבילה בירושלמי ששם המסורת של "רבי" ורבי שמעון היא "הפוכה". ראה, למשל, שוטנשטיין, הערה 2.
16.1
גם במחקר התלמודי עוסקים בכך, ראה למשל, אפשטיין, "מבוא לנוסח המשנה", א, עמוד 19. ודבריו מבוססים גם על האמור לעיל בסעיפים 15-16.
