מסירת נפש להצלה / רפי זברגר

בבא מציעא דף מז ע''ב 

הרקע

למדנו במשנה הראשונה בפרק את הדין הבא: כל המטלטלין קונים זה את זה. כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות – אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות – יכול לחזור בו. העיקרון הוא: אם מבצעים קניין חליפין (החלפת מטלטלין בין שני אנשים), משיכת מטלטלין ע''י אחד, מתבצע קניין גם לשני ולא ניתן לחזור בו מהקניין. אבל אם המשיכה הייתה של הכסף (מעות), אין זה מהווה משיכה המהווה קנין ולכן ניתן לחזור בו מהקניין.
 

הנושא

הגמרא דנה ומסבירה מדוע מעות לא מהוות קניין, וכפי שלמדנו, ניתן לחזור בו מהקניין לאחר משיכת המעות.
זהו קטע ידוע, אשר רק בפרקנו, מוזכר מספר פעמים: אמר רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, מפני מה אמרו משיכה קונה? גזירה שמא יאמרו: נשרפו חיטך בעלייה. 
הסבר: לפי רבי יוחנן, קניין בכסף הוא קניין טוב ותקין מדין תורה. בכל אופן חכמים קבעו, כי מעות לא יהוו קניין.
זאת בגלל, שאם רק נתינת הכסף תסיים את תהליך המכירה, למרות שהחפץ הנקנה עדיין נשאר בידי המוכר, יכול להיות מצב של שריפה בבית המוכר, ואז – המוכר לא ישקיע מספיק כדי לכבות את השריפה, שהרי יוכל לטעון ולחשוב, כי החפץ הנמצא בביתו כבר מכור לקונה, בגלל משיכת המעות, ולכן לא תהיה לו מוטיבציה גדולה לכבות את השריפה.
כדי למנוע מצב כזה – קבעו חכמים שרק אם הקונה משך את החפץ הנקנה לרשותו, רק אז תסתיים המכירה ולא על ידי משיכת הכסף.  
 

מהו המסר?

נוכחנו ללמוד ולדעת, כי אדם משקיע בשמירת חפצים השייכים אליו, הרבה יותר מחפצים של אנשים אחרים.
לאור זאת נוכל לומר, כי יש ''לשאוף'' ולהביא למצב שיהיו לנו כמה שיותר ''דברים טובים'', כדי שנשמור עליהם מכל משמר. ה''דברים הטובים'' יכולים להיות גם ''דברים רוחניים''. כמו לימוד וקניית ידע וערכים, גמילות חסד ומעשים טובים. אם ''נקנה'' ונעשה בעצמנו מעשים טובים, ונלמד ונטמיע בתוכנו ערכים ומעשים טובים, הרי שאנו נרצה ''לשמר את הקנין אצלנו'' כמה שיותר, ויהא זה שכרנו בעמלנו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]