הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב ותלמיד
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא מ ע"א
... אמר ליה: שפיר קאמר לך,
דתנן: הניח בנים גדולים וקטנים, והשביחו גדולים את הנכסים - השביחו לאמצע,
וכן אמר רבה: השביחו לאמצע. -
אמר ליה אביי: מי דמי? - התם גדולים גבי קטנים ידעי וקא מחלי,
הכא - מי ידע דליחיל..
1.
מדובר שרב חסדא הוכיח דין מהמשנה וגם מדברי רבה.
2.
רש"י מסכת בבא מציעא דף מ עמוד א:
וכן אמר רבה השביחו לאמצע - לא גרסינן, שאין זה לשון גמרא להביא דברי האמוראים סיוע למשנה,
רש"י משנה את הגירסא של "רבה", וקובע שמדובר בחכם אחר - להלן.
2.1
רש"י טוען, שלא מקובל בש"ס שאמורא מביא סיוע - "וכן אמר רבה" - לדין שנאמר במשנה [שלא כמו כשמביאים סיוע מאמורא להסבר מסויים במשנה].
2.2
קושיה נוספת של רש"י על הגירסא של "רבה":
ועוד: רבה תלמידיה דרב חסדא הוה,
והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה
רבה היה תלמידו של רב חסדא, ולא מקובל שחכם מוסר הלכה בשם תלמידו.
2.3
ויש להעיר: בסוגייתנו רב חסדא לא מצטט את דברי רבה תלמידו בניסוח של "אמר רב חסדא אמר רבה" [ביטוי שלא מופיע כלל בש"ס], אלא רב חסדא אומר "וכן אמר רבה".
2.4
לנ"ל יש חשיבות, כי יש טוענים שלפעמים רב כן מצטט את דברי תלמידו, ונוכל לומר, שזה מתקיים רק כבדוגמא שבסוגייתנו [וממילא קושיית רש"י מיושבת], אבל לא בניסוח של "אמר רב...[הרב] אמר רב... [התלמיד]"
2.5
מעניין: משמע בבירור שלפני רש"י היתה גירסא של "רבה" והוא משנה אותה מכח כמה קושיות ולא על סמך מסורת שונה.
2.6
גם תוספות במסכת פסחים דף ק עמוד א סובר, שלא יכול להיות שרב יאמר דבר בשם תלמידו
ה"ג והאמר ר' ירמיה א"ר יוחנן ואיתימא רבי אבהו א"ר יוסי בר ר' חנינא - ולא גרס רבי יוחנן א"ר אבהו דרבי אבהו תלמידיה דר' יוחנן הוה.
כאן מדובר שהרב לכאורה אומר בשם תלמידו - ראה הבחנתנו לעיל 2.4
2.7
אולם ראה שם, ב"ילקוט ביאורים", שיש חולקים וסוברים שיתכן שרב יאמר את דברי תלמידו.
3.
לאור קושייתו רש"י גורס "רב" במקום "רבה":
ואי גרס ליה - וכן אמר רב גרסינן, שהיה רבו של רב חסדא,
ויוצא שרב חסדא מביא את דברי רבו - "רב", ויש מעירים על דברי רש"י, שרב הונא - תלמידו של רב - הוא זה שהיה רבו הישיר של רב חסדא.
3.1
והוא מסביר מדוע רב חסדא מזכיר כאן את דברי רב למרות שרב חסדא כבר הסתמך על האמור במשנה:
משום דאיכא למאן דאמר (בבבא בתרא דף קמג, ב) לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים, אבל שבחו מחמת עצמן של אחים - השביחו לעצמן,
אמרה רב חסדא להא דרב הכא,
למימר דלית לן ההיא שמעתא, אלא אפילו השביחו מחמת טורחן של משביחין, כי הכא דשתל פרדס - השביחו לאמצע.
כוונת רב חסדא לומר שפירוש המשנה הוא כהסברו של רב באותה משנה.
4.
תוספות מסכת בבא מציעא דף מ עמוד א:
וכן אמר רבה גרס - רש"י גרס וכן אמר רב ופליג אמ"ד בפ' מי שמת (ב"ב דף קמג: ושם ד"ה לא) נכסים ששבחו מחמת עצמן של אחין השבח לעצמן
וקאמר דאפי' שבחו מחמת טרחם של משביחין כי הכא דשתל פרדיסא השביחו לאמצע
תוס' מקשה [גם הוא מסתמך על "סדר הדורות"] על הסברו של רש"י.
וזהו תימה שחולק רבא על רב
דהתם רבא קאמר ולא מייתי התם מילתיה דרב
לא מקובל - שהאמורא "רבא" יחלוק על האמורא "רב" [בסוגיה שרש"י מסתמך עליה - בבא בתרא דף קמג. האם מדובר בכלל נקודתי או בכלל כללי שרבא כעקרון לא חולק על רב].
5.
מסקנת תוס':
ונראה דגרס רבה וכן בספר ר"ת
הוא משאיר את הגירסא "רבה" בסוגייתנו ולא מבטלה כפי שביטלה רש"י.
5.1
והוא מיישב את קושיית רש"י:
ולא מדברי רב חסדא הוא שהגמ' מביא שמעשה כיוצא בזה בא לפני רבה ופסק דהשביחו לאמצע כמו רב חסדא והביאו הגמרא משום קושית אביי דא"ל אביי לרבה מי דמי כו' ולא חשש רבה מקושיותיו ודן דהשביחו לאמצע.
המלים בגמרא "וכן אמר רבה" [שעל כך היתה מבוססת קושיית רש"י] לא נאמרו על ידי רב חסדא עצמו אלא על ידי "הגמרא" [="עורך הגמרא"] בתקופה יותר מאוחרת. כלומר, שהגמרא אומרת שרבה - תלמידו של רב חסדא גם אמר כך - כרב חסדא רבו.
