הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב אחא ורבינא; חד אמר... וחד אמר

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא לה ע"ב

 

אגביה איהו בחובו, פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: הדרה, וחד אמר: לא הדרה. מאן דאמר לא הדרה - סבר: האי זביני מעליא היא, דהא מדעתא דנפשיה אגביה. ומאן דאמר הדרה - סבר: לא זביני מעליא הוא, והאי דאגביה מדעתיה ולא אתא לדינא - מחמת כיסופא הוא דאגביה. 

1.
נתחיל מהסוף: "סבר..." בעלי הכללים אומרים ש"סבר..." נאמר על ידי "התלמוד" ולא על ידי האמוראים עצמם – בעלי המחלוקת. [ולא כאן המקום להסביר "מאי נפקא מינה"].

2.
הביטוי "פליגי בה רב אחא ורבינא" מופיע בש"ס כ-20 פעם.

3.
"הליכות עולם" שער חמישי סעיף ו:

" בכל התורה כלה דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וסימניך ח"ח, ח' דרב אחא ח' חומרא.
הלכתא כרבינא לקולא בר מתלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא וסימניהון אומצ"א ביע"י ומיזרק"י, וכולן הלכות קבועות הם בחולין פרק גיד הנשה (חולין דף צג ע"ב) יעויין שם ואין צורך לכותבן.
והני מילי כשחולקין הם בפני עצמם, אבל כשאחרים חולקים עמהם לא שייך למימר הכי כן ראיתי בתוספות. "

3.1
וראה, שם, ב"יבין שמועה", שם, כלל רנג:
ורש"י בחולין, שם, אומר:

"בכל התורה כולה רב אחא ורבינא, חד אמר הכי וחד אמר הכי, בכולהו ההוא דמיקל - רבינא, וההוא דלחומרא - רב אחא"

3.2
לפי זה יוצא שצריך לפסוק בסוגייתנו כמיקל.

3.3
השאלה היא איזו דעה היא המקלה "שומא הדר" או "לא הדר".

3.4
הרי"ף והשו"ע פסקו כמיקל – "ולא הדרא",

3.5
הריטב"א פסק כמיקל – ש"הדרא" כיון שמהתורה המלווה מוחזק בקרקע [ראה ב"מתיבתא", ילקוט ביאורים", עמוד קצט, ובהערה א.

3.6
מכיון שיש מחלוקת פרשנים מהי הדעה שמקילה ממילא יש ספק מה בדיוק אמר רבינא.

4.
אבל בכל אותם מקומות שהדעה שמקילה מזוהה בוודאות, מדוע הגמרא לא הציגה את שמו של רבינא במפורש ליד דעתו ונקטה באופן סתמי "חד אמר..."?

5.
ואפשר לומר [חידוש]: היתה מסורת תחילה "חד אמר... וחד אמר..." ולא ידעו מי אמר, ולאחר שבררו העניין נקבע הכלל שרבינא הוא זה שמיקל, וזה נקבע במסכת חולין.

5.1
ואולי אפשר לומר גם: במחלוקת רבינא ורב אחא היתה הלכה צריכה להיות כרב אחא כנגד רבינא [לא נאריך עכשיו בדבר זהותו של "רב אחא". אם הוא אחרי רבינא אזי "הלכה כבתראי"]
ולכן הגמרא לא רצתה לפסוק בניגוד לכלל הזה ולכן סתמה "חד אמר..." והכריעה על פי הכלל שהלכה כמיקל.

5.2
ונראה לי לומר עוד אפשרות, לפי מה שהבאנו כמה פעמים בשם הרב אברמסקי לגבי רב ושמואל, כך גם כאן. הגמרא קבעה נקודתית שההלכה בכל אותם מקומות כדעת המיקל, והיא רצתה שיהיה נאמן לכללים הידועים, ולכן החליטה שרבינא הוא שפסק את הדעה לקולא, והכלל הוא שרבינא ורב אחא ההלכה כרבינא.

6.
לגבי רבינא עצמו, זהותו, וחכמי דורו התחבר ספר שלם "רבינא וחכמי דורו", אבינועם כהן.

7.
ולגבי רב אחא ורבינא מובא שם בהרחבה, פרק שביעי, עמודים 233-256.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)