הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אלא מהא ליכא למשמע מינה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא לד ע"א

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שילם שילם ממש,
אלא כיון שאמר הריני משלם, אף על פי שלא שילם.
תנן: שילם ולא רצה לישבע,
שילם - אין,
לא שילם - לא.
אימא סיפא: נשבע ולא רצה לשלם,
טעמא - דלא רצה,
הא רצה - אף על פי שלא שילם!
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
תניא כותיה דרבי יוחנן: השוכר פרה מחבירו ונגנבה,
ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך נמצא הגנב - משלם תשלומי כפל לשוכר. 

1.
מהברייתא יש הוכחה לרבי יוחנן.

2.
וקשה לי, לפי הברייתא ניתן להסביר את המשנה שעיקר הדיוק כפי הדיוק מדברי הסיפא - וכרבי יוחנן, ואת הרישא ניתן להסביר, שניסוחה איננו בדווקא, אלא שהניסוח נקבע "אגב" הניסוח בסיפא, ומדוע הגמרא קבעה לגבי המשנה "אלא מהא ליכא למשמע מינה"?

2.1
וכפי שמצינו את הביטוי "איידי דקא בעי למיתנא סיפא... תנא נמי רישא" - 13 מופעים בש"ס.

3.
ראה מה שכתבתי באריכות על הביטוי "אלא מהא ליכא למשמע מינה" בפרקנו - בבא מציעא דף כו.

4.
ואולי הגמרא סוברת שהברייתא אמרה דין עצמאי ולא כהסבר למשנתנו.