סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

צריכא; הוה אמינא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא לג ע"ב

 

גמרא. למה ליה למתני בהמה, ולמה ליה למתני כלים? 
צריכי, 
דאי תנא בהמה - הוה אמינא: בהמה הוא דמקני ליה כפילא - משום דנפיש טירחה לעיולה ולאפוקה, אבל כלים דלא נפיש טירחייהו - אימא לא מקני ליה כפילא. 
ואי תנא כלים - הוה אמינא: כלים הוא דקמקני ליה כפילא - משום דלא נפיש כפלייהו, אבל בהמה דכי טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - אימא לא מקני ליה כפילא, 
צריכא

1.
הגמרא שואלת מדוע המשנה נוקטת בשתי דוגמאות, גם "בהמה" וגם "כלים"?
ותשובת הגמרא: שצריכים את שתי הדוגמאות. כל דוגמא מדגישה עיקרון נפרד בהקניית הכפל על ידי המפקיד.

הביטוי צריכא/וצריכא מופיע בש"ס כ-800 פעמים. פעמים רבות הביטוי בא ב"כפילות" כמו בסוגייתנו: "וצריכא... צריכא"

2.
יש כמה משמעויות של המושג "צריכא".
צורה א – "לא צריכא .." – כאשר הגמרא שואלת על דין מסויים שהוא מיותר ["פשיטא!"] היא עונה "לא צריכא..." שיש בו חידוש מסויים [והשל"ה אומר שצריך לפסק כך: "לא, צריכא" – כלומר: הדין לא פשוט אלא הוא מלמד...]
צורה ב – "צריכא" או: "וצריכא"

3.
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות -

"..וזהו פירוש 'צריכא', כי הוא לשון הכרח כלשון וצריך אדם לומר קריאת שמע, כי הוא לשון הכרח. וכן בכל דוכתא דקאמר 'וצריך', הרי אם כן דכי קא משנינן 'לא צריכא' לקושיית 'פשיטא', הכוונה במלת 'צריכא' לומר דאינו פשיטא, אבל צריכא לאומרו.
ואם הוא תירוץ לקושיית 'למה', תיבת 'צריכא' הוא מלשון הכרח. עד כאן לשון (כללי שמואל). "

לפי השל"ה המשמעות של הביטוי "צריכא" הוא "הכרח".

4.
בדרך כלל, הביטוי "וצריכא" [וגם כאשר הביטוי "צריכא" בלי "ו" מופיע פעמיים, בתחילת הצריכותא ובסיומה] מדגיש שיש הכרח לומר שני עניינים, כמו בסוגייתנו. בסוגייתנו, ה"צריכא" לא בא לענות על שאלת "פשיטא" אלא על שאלת ייתור, דהיינו דוגמא אחת מיותרת.

5.
נראה לי לומר [חידוש], שכמו ביטויים אחרים, כאשר הם באים בכפילות הרי שכוונת הגמרא לומר שדין זה נשאר למסקנת הסוגיה. ["שמע מינה... שמע מינה" / "תיובתא... תיובתא" / ]

6.
בתוך ה"צריכא" הגמרא העלתה אפשרויות הסבר שנדחו. הפתיחה לאפשרויות אלה היא: "הוה אמינא" [ביטוי נפוץ מאד גם בשפת הפרשנים ולא רק בשפת התלמוד עצמו]

7.
הביטוי "הוה אמינא" משמעותו שיש סברא לומר דין/נימוק שהגמרא מתכוונת לדחותו [אפשר לקרוא לזה "אפשרות מתודית" שנועדה להבהיר ולדייק אבל לא להעלות אפשרות הלכתית פסקנית].

8.
הליכות עולם שער שני פרק א:

מו. כל מהו דתימא לא נשאר כן והכי קאמר אי לאו הכי הוה אמינא כך וכך קמ"ל דלא,
ויש מהו דתימא שכך האמת בפרק קמא דנדרים מהו דתימא פיו ולבו שוין בעינא קמ"ל, ולפי האמת פיו ולבו שוין בעינן,
הכריתות מיישבו כפי השיטה והכי קאמר מהו דתימא אנן לפי האמת בעינן פיו ולבו שוים והכא לא הוי פיו ולבו שוים קמ"ל דהוי פיו ולבו שוין וכן אחרים מתיישבים על זה הדרך:

ה"הליכות עולם" מסביר שהביטוי "מהו דתימא" גם הוא משמעותו העלאת דין/סברא שלא נשארת למסקנה. וכנראה שגם "הוה אמינא" מלמד שאינו נשאר למסקנה. בכל אופן, יש לברר מה ההבדל בין שני הביטויים הללו: "מהו דתימא" ו"הוה אמינא".

8.1
יתכן לומר ש"הוה אמינא" תמיד הוא מלמד על דבר שאינו נשאר למסקנה ואילו "מהו דתימא" לפעמים כן נשאר למסקנה [כפי שאומר בקטע הנ"ל ה"הליכות עולם" בתוך דבריו].
אבל עדיין דחוק מאד.

8.2
ונראה לי לומר [חידוש]: "מהו דתימא" בא אחרי העמדת אוקימתא [למקרה/דין] . "הוה אמינא" מסביר מהו החידוש בדין/מקרה שכתובים במקור התנאי.
בסוגייתנו, הגמרא מסבירה מדוע המשנה כותבת 2 מקרים, ועל זה היא אומרת "הוא אמינא..."



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר