לימוד משמעותי / רפי זברגר

בבא מציעא דף לג ע''א

הרקע

המשנה בדף שלנו עוסקת ב''דיני קדימויות''. למשל, אם אדם איבד חפץ וגם אביו איבד, הרי החובה למציאת אבדתו שלו, קודמת למציאת אבדת אביו. וכן, אם אביו וגם רבו איבדו חפץ, הרי שמציאת רבו קודמת. המשנה מסבירה: שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו מביאו לעולם הבא
 

הנושא

ביחס לדין השני בהקדמה, אשר למדנו כי אבדת רבו קודמת לאבדת אביו, קובעת הגמרא כי מדובר רק ברבו המובהק. 
כלומר, רק רב אשר התלמיד למד ממנו את רוב תורתו, רק רב כזה קודם לאביו. 
בהמשך, מספרת הגמרא על רב חסדא אשר שאל את רבו, רב הונא: תלמיד וצריך לו רבו, מאי? כלומר, אם הרב נעזר גם בתלמידו, האם גם במקרה כזה, רבו קודם לאביו או שמא לא?
רב הונא חשב כי רב חסדא תלמידו, שאל שאלה זו ביחס הקרבה ביניהם. הוא הבין, כי רב חסדא מחשיב את רבו, רב הונא, כרב אשר שואל את תלמידו, רב חסדא, ולכן הוא הגיב באופן הבא: חסדא חסדא, לא צריכנא לך, את צריכת לי עד ארבעים שנין. חסדא – איני צריך אותך כלל וכלל. אתה – תצטרך אותי עוד ארבעים שנה!
בעקבות סיפור זה שניהם ''הקפידו'' זה על זה, והפסיקו להתראות אחד עם השני. 
בהמשך, הבינו רב חסדא ורב הונא שהייתה פה טעות כפולה, ועשו תשובה גדולה. רב חסדא ישב ארבעים ימי תענית, בגלל שגרם לחולשתו של רב הונא, למרות שבכלל לא חשב בשאלתו, על הקשר ביניהם.
וכן רב הונא, ישב ארבעים תעניות, בגלל שחשד ברב חסדא, ''על לא עוול בכפו''. 
 

מהו המסר?

סיפור מזעזע ומדהים. ננסה להבין מספר תובנות ממנו:
1. רב חסדא ''שאל לתומו'' שאלה הלכתית שביקש לשמוע דעת רבו עליה. אך רב הונא לא שם ליבו ל''אמיתיות'' של השאלה וחשד בתלמידו. מסקנה – צריך לחשוב שלב אחד קדימה. בכל שאלה או אמירה שלנו, גם אם היא תמימה לגמרי, האם הצורה, התוכן, ההקשר או כל דבר אחר, עלול לפגוע באדם ששואלים אותו. רב חסדא בהחלט היה צריך לחשוב, כי זו ''שאלה נפיצה'', ולא לשאול אותה את רבו.
2. מצד שני: רב הונא חשד ברב חסדא, כי הוא מדבר על היחסים שלהם, ולכן כביכול חושב רב חסדא שרב הונא מתייעץ עם תלמידו. נראה על פניו, כי גם אם רב הונא צודק, ורב חסדא באמת חושב כי רבו מתייעץ איתו, האם זו סיבה טובה להיעלב ולהקפיד על תלמידו. האם לא נאמר במסכת אבות "איזהו חכם? - הלומד מכל אדם, שנאמר: 'מכל מלמדי השכלתי' (פרק ד' משנה א'). כלומר, אדם המסוגל ללמוד מכל אחד, כולל מתלמידו, הרי זה הופך אותו ליותר חכם! כמו שאמר רבי חנינא במסכת תענית במפורש(ז', א'): הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי – יותר מרבותי, ומתלמידי – יותר מכולן. לפי אמרה זו, דווקא הלימוד מהתלמיד, הוא הלימוד הגדול והחשוב מכולם, הוא הלימוד היותר משמעותי, הגורם להבנה ולחידוד הדברים הנלמדים.
מסקנה - יש להשתדל ללמוד מכל אחד. לא להרגיש נעלב מעובדה זו, אלא להיפך: יש לשמוח ולהפיק תועלת מרובה מכל לימוד ומכל אדם. .


המאמר לע''נ  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]