אבן הטוען / רפי זברגר

בבא מציעא דף כח ע''א-ע''ב

הרקע

המשנה בעמוד א' דנה על ''משך חובת ההכרזה''. רבי מאיר אומר: עד שידעו שכניו (של המאבד), ואליו רבי יהודה מגדיר וקובע: שלוש רגלים. כלומר, עליו להכריז על האבידה במשך שלושה רגלים. לאחר מכן, ממתין עוד שבעה ימים ורק אח''כ יכול לקחת את האבדה לעצמו.
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא, המתארת את רצף השינויים במהלך ההיסטוריה, בנושא של השבת אבדה:
בראשונה כל מי שמצא אבדה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל אחרון שבעת ימים..
משחרב בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות,
ומשרבו ה"אנסים" התקינו שיהו מודיעין לשכניו ולמיודעיו ודיו.
שלושה ''שלבים היסטוריים'': הכרזה במשך שלושה רגלים, הכרזה בבתי כנסת, ולבסוף, בגלל המלשינים למלך, הסתפקו רק הודעה לשכנים ולקרובים.
לקראת סוף הקטע, מצטטת הגמרא ירושלמי ממסכת תענית (פרק ג' הלכה ו') המספרת כיצד היו מכריזים בירושלים:
אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבדה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבדה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנים ונוטלה.
הייתה אבן מסוימת בהר הבית, שנקראת ''אבן הטוען'', שם היו מגיעים ''מוצאי האבדה'' וגם ''בעלי האבדות'' כדי לאתר את אבדתם. המוצאים הכריזו על האבדות, והבעלים חיפשו הכרזה התואמת לאבדתם.
 

מהו המסר?

''אבן הטוען'' הינו מקום של ''חיבור וגישור'' בין המוצא למאבד. זהו מקום חיובי, המנסה לגשר בין שני אנשים ''המחפשים אחד את השני''. ואכן, גם ''חיברו חיבורים'' בין האנשים. 
כדאי ללמוד מכך, ולנסות להקים ''אבני טוען'' בנושאים שונים, במטרה לאחד ולקשר בין אנשים. אנשים אשר יש ביניהם ריב ומדון, יבואו ל''אבן טוען'' שכזאת, וינסו בעזרת ''בעלי מקצוע'' להתפשר ולהגיע ''לעמק השווה''.     מין ''אבן שואבת'' ואולי ''אבן מקשרת ומאחדת'' בין קצוות שונים בחברה. שווה לנסות!


המאמר לע''נ  אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]