הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ספק הינוח

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא מציעא כה ע"ב

משנה. מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרים, או בשבילין שבשדות - הרי זה לא יגע בהן.
מצא כלי באשפה, אם מכוסה - לא יגע בו,
אם מגולה - נוטל ומכריז.
גמרא. מאי טעמא?
דאמרינן: הני אינש אצנעינהו, ואי שקיל להו - לית להו למרייהו סימנא בגווייהו, הלכך לשבקינהו עד דאתי מרייהו ושקיל להו...
והוה ליה ספק הינוח,
ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: כל ספק הינוח - לכתחילה לא יטול, ואם נטל - לא יחזיר.

1.
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק טו הלכה א:

כל המוצא אבידה בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן
אם מצאה דרך הנחה אסור ליגע בה שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה
ואם יבא ליטול אותה והיה דבר שאין בו סימן הרי אבד ממון חבירו בידו שהרי אין לו בה סימן להחזירה בו
ואם היה דבר שיש בו סימן הרי זה הטריחן לרדוף אחריה וליתן סימניה
ולפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצא אותה דרך נפילה.
אפילו נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח הרי זה לא יגע בו,
ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם,
ואם היה דבר שאין בו סימן * זכה בו ואינו חייב להחזירו. +/השגת הראב"ד/ היה דבר שאין בו סימן זכה בו. א"א דבר זה אינו מחוור אצלי שיזכה בו לעצמו לעולם אלא יעמוד בידו עד שיבא אליהו.+

2.
ראה ב'אוצר מפרשי התלמוד', בבא מציעא, כרך ב, עמוד קלו ואילך, שמביא כל השיטות בביאור דברי הרמב"ם.

3.
ויש להעיר על אחת הבעיות בדברי הרמב"ם, שגם אם מצא דבר שיש בו סימן ובמצב של ספק הינוח אסור למוצא לקחתו לו,
ואם בכל זאת לקח מהמקום שהחפץ היה בו במצב של ספק מונח הרי שהדין קובע שלא יחזירו למקומו,

3.1
ואם היה דבר שאין בו סימן הרי רשאי לקחתו לעצמו - אפילו שבעל החפץ אולי עדיין לא התייאש ממנו, שהרי אולי מדובר שהוא הניח את החפץ כדי לאסוף אותו בשלב מאוחר יותר - כי זכה בה.

4.
וצריך לומר שבמצב של ספק הינוח - כשאין בחפץ סימן - חכמים ביטלו את מצות השבת אבדה לגמרי מדין הפקר בית דין הפקר בכך, שהפקיעו את בעלותו של בעל האבדה מהאבדה.

5.
כתבנו כבר על סוגיה דומה לעיל בבא מציעא דף כא:
בספר "עיונים וביאורים - אלו מציאות עמוד 33:

וכ"כ בביאור הגר"א ס' רס"ב כ"ב בדין ספק הינוח דלהראש אם נטל יניח דהוי ספק איסור
משא"כ להרמב"ם דהוי ספק ממונא ולקולא לכן אם נטל זכה בו ואינו חייב להחזירו
מבואר להפך ממה שכ' בס' קנ"ה דלהראש הוי ספק איסורא ולרמב"ם הוי ספק ממונא