טביעות עין / רפי זברגר

בבא מציעא דף יט ע"א-ע"ב

הרקע

בסוף הדף הקודם, הסתפק רב אשי האם סימנים דאורייתא או דרבנן? כלומר האם החזרת אבדה ע''י נתינת סימנים של הטוען בעלות על אותה אבדה, האם חובת ההחזרה על פי סימנים הוא דין תורה, או תקנת חכמים. הנפקות בין שני הצדדים, כאשר יש חשש לעבור על איסור מהתורה, כאשר תוחזר האבדה. אם סימנים מהתורה, ניתן להחזיר את האבדה, אך אם סימנים מכוח תקנת חכמים – אין להחזיר את האבדה.
 

הנושא

מסופר בתחילת הדף כי רבה היה שליח להביא גט, והגט הלך לאיבוד. לאחר זמן מה מצאו את הגט בבית המדרש, ואז אמר רבה: אם צריך להביא סימנים – אתן סימנים, אם צריך ''טביעת עין'' גם זאת יש לי. והחזירו לו את הגט. 
נסביר את המושג ''טביעות עין'' מול סימן. סימן הוא מרכיב חיצוני לחפץ המציין צורה מסוימת הקיימת בחפץ, ועוזרת לעדות, כי האדם ''המעיד'' אמנם מכיר את החפץ. וככל שהסימן מובהק יותר, כך העדות חזקה יותר. 
לעומת סימן, "טביעות עין'' אינה ציון מרכיב חיצוני, אלא ''זיהוי'' כללי של החפץ, ללא הגדרת סימן מסוים כי אם ''הכרה פנימית'' של כל החפץ כי הוא אכן שייך לו. הגדרה מילונית של מונח זה: "היכולת לעמוד לעומק על טיבו של דבר על פי מראהו בלב", במיוחד: לזהות את אופיו של אדם על פי מראהו.אם שואלים אדם, האם החפץ שייך לו והוא עונה "ללא ספק", זוהי ''טביעת עין'' שזהו חפצו. 
כיוון שנושא ''טביעת עין'' מצד אחד יותר חזק, שהרי הוא עוסק בחפץ כולו, ולא בסימן אחד, אך מצד שני, אינו מוגדר דיו, ונתון לפרשנות אישית של בעל ''טביעת העין'', קבעו חז''ל, כי ניתן להחזיר חפץ על פי ''טביעת עין'' רק לתלמידי חכמים. 
ב''סיפור שלנו'', החזירו לרבה את הגט, אך הגמרא מתלבטת, האם הגט הוחזר לו מכוח סימנים, ואז נוכל להסיק כי סימנים הם מן התורה [החזרנו לו גט, שתוקפו הוא דין תורה], או שמא הוחזר לו הגט, בעקבות טביעות עין שלו, שהרי רבה הוא תלמיד חכם. ואמנם לא הצלחנו לפשוט מתוך סיפור זה, האם סימנים הם מן התורה או תקנת חכמים. 
 

מהו המסר?

טביעת עין בחינוך היא מאוד משמעות. אנו שופטים אנשים בכלל וילדים בפרט, לא מעט על פי ''טביעות עין'' שלנו.
לפעמים לטוב, אך לפעמים גם לפחות טוב. אנו מסתכלים על מצב מסוים ומכריזים: ילד פלוני ביצע מעשה זה או אחר.
לפי ההגדרה לעיל, זו יכולת לעמוד לעומק על טיבו.. ואמנם, אין התלבטות אצל ההורים המחליטים: זה הוא, וזהו זה.
כפי שראינו, קביעה הלכתית לפי טביעת עין אינה תופסת, אלא אם בוצעה על ידי תלמידי חכמים. בכך חכמים ללמד אותנו, כי אין למהר ולקבל החלטות אך ורק לפי ''טביעות עין''. אין זה מדע מדויק, וצריך ''ישוב הדעת'' והכרה מלאה ביכולת שאינה ניתנה לכל אחד.
לכן, ייזהר כל הורה/מחנך/מדריך לפי שהוא מחליט החלטות לפי ''טביעות עין''. יש לבחון היטב, האם אמנם החלטה זו מאומתת במציאות, ובאה לידי ביטוי במקומות ובזמנים אחרים.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]