לזרוק חכה  / רפי זברגר

בבא מציעא דף יז ע"ב

הרקע

במסגרת דיונים על משמעות ותוקף שטרות שעסקנו בהם בדפים הקודמים נעסוק היום בתקנות חכמים שתוקפם דומה לתוקפו של שטר. תקנת חכמים מכונה בגמרא ''מעשה בית דין''. 
דוגמא לתקנה כזאת: חובת תשלום כתובה של המגרש לגרושתו, או חובת תשלום מזונות של אדם לאשתו ולבנותיו. 
 

הנושא

אמר רבי חייא בנו של אבא בשם רבי יוחנן: הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. מאי טעמא? כל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי. אומר רבי חייא, אם אדם טוען שהוא שילם חוב זה המוטל עליו מתוקף תקנת חכמים, ואין לו עדים המעידים על תשלום זה – כאילו לא אמר כלום, כיוון שהחיוב לשלום חוב זה, דומה לחיוב הנובע מכוח שטר, וכמו שאדם אינו יכול לומר שפרע ללא עדים, את החוב הכתוב בשטר, אשר יש עליו ''הנפק'' [שטר מקוים על ידי בית דין], כך אינו יכול לומר שפרע חוב המוטל על אדם מכוח תקנת חכמים. 
לאחר שרבי חייא אמר הלכה זו בשמו של רבי יוחנן, הוא שאל את רבי יוחנן, מדוע היית צריך לומר הלכה זו, הרי יש לנו משנה מפורשת (מסכת כתובות, דף פ''ח:) הפוסקת הלכה דומה? 
בלשון הגמרא: ולא משנתינו היא זו: הוציאה גט ואין עמו כתובה – גובה כתובתה. המשנה מספרת על אדם אשר גירש את אשתו, ולאחר זמן הראה לבית הדין את הגט, אך לא הציג את הכתובה אשר חתם עליה בעת הנישואין, מכיוון שאבדה לו? פסקה שם המשנה, כי המגרש חייב לשלם את דמי הכתובה [הסכום המינימלי לתשלום דמי כתובה], מכיוון שקיום כתובה הוא תקנת בית דין, ואין אפשרות לגרש אשה ללא כתובה, לכן מוטלת עליו חובה לשלם את הכתובה, כאילו שהייתה מונחת לפנינו.
תשובת רבי יוחנן מעניינת ומרתקת: אי לאו דדלאי לך חספא, לא משכחת מרגניתא תותה. ראשית נתרגם: אם לא הייתי מרים לך את החרס, לא היית מוצא את המרגנית [אבן טובה] מתחת החרס. משמעות המשפט: כדי למצוא ''אבנים טובות'' יש להרים את ה''חרסים'' המכסים ומסתירים אותן מתחת לפני האדמה. במילים אחרות: כדי למצוא ''דברים טובים'' יש לעמול ולעבוד לפני כן, על מנת להגיע אל היעד הנכסף. ולכן, אומר לו רבי יוחנן לרבי חייא, אני אמרתי לך את העיקרון, את הכיוון הכללי, ואתה, עמלת, טרחת ומצאת את ה''מרגנית'', את המשנה המפורשת המציינת הלכה זו.
 

מהו המסר?

מסר חשוב ומעניין מאוד למדנו היום. כולנו רוצים שילדינו ימצאו ''מרגניות''. יישאפו רחוק, ילמדו ויתעמקו, ויגיעו להישגים ולמצוינות. חובה המוטלת על ההורים והמחנכים, להרים מעט את החרסים המכסים ומסתירים את ה''מרגניות''. לסייע לילד, הן בתחום החומרי ולא פחות חשוב במישור התודעתי והרוחני. לתת להם גב ומשענת בעת הצורך. לתת תמיכה ודחיפה בעיתות משבר ומצוקה ובעיקר בעיקר, לתת כבוד ותחושה של אמונה גדולה ביכולתם להגיע ולעלות מעלה מעלה.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]