עשייה משמעותית / רפי זברגר

בבא מציעא דף יג ע"ב

הרקע

למדנו במשנה בדף י''ב מחלוקת בנושא מציאת שטרי חוב. שטר חוב הוא שטר התחייבות של הלווה כלפי המלווה כי הוא חייב לו סכום כסף, תוך כדי ציון תאריך ביצוע ההלוואה. תאריך ההלוואה משמעותי מאוד לגבי גביית חובות מ"קרקע משועבדת''. נסביר את המנגנון: אם הלווה מכר לאדם שלישי קרקעות לאחר שלקח את הלוואה, הרי שהקרקעות ''משועבדות'' למלווה, כך שאם לא יהיה ללווה כסף להחזיר את ההלוואה, המלווה יוכל לגבות את חובו מן הקונים שקנו קרקעות מן הלווה. הסיבה לכך: כל הלוואה המבוצעת ע''י שטר, יוצרת ''קול'' המפורסם ברבים. כך שאנו יוצאים מן ההנחה, שהקונה ידע שהמוכר חייב כסף למלווה, ולכן הוא יודע מראש, לפני ביצוע הקניה, שאם לא יהיה כסף ללווה יבואו לגבות ממנו את החוב. עקב כל האמור לעיל חשוב מאוד לדעת מהו תאריך ביצוע ההלוואה, שהרי מאותו תאריך ואילך, הקרקעות של הקונה משועבדות למלווה. 
קובעת המשנה שם: מצא שטרי חוב, אם יש בהן אחריות נכסים – לא יחזיר, שבית דין נפרעים מהם. אין בהם אחריות נכסים – יחזיר, שאין בית דין נפרעים מהם, דברי רבי מאיר. חכמים אומרים: בין כך ובין כך לא יחזיר מפני שבית דין נפרעים מהם. 
מחלוקת בין רבי מאיר וחכמים עוסקת באדם שמצא שטר חוב, האם חייב להחזיר את השטר למלווה, על מנת שיגבה בעזרתו את חובו מן הלווה או לא. רבי מאיר מחלק בין שני מקרים, האם כתוב בשטר שיש ''שעבוד נכסים'' של נכסי הלווה למלווה או לא. אם כתוב – אין להחזיר את השטר למלווה, שכן, אז עלול המלווה, לגבות מן הקונים של הלווה שלא כדין. 
לעומת זאת - אם לא כתוב בשטר ''שעבוד נכסים'' חייב מוצא השטר להחזירו למלווה. לעומת רבי מאיר, סוברים חכמים, שבכל מקרה אין להחזיר את השטר למלווה מכיוון שבית הדין תמיד פורעים את השטר. הרחבת ההסבר – בגמרא. 
 

הנושא

כדי להבין את הקטע הבא בגמרא, נקדים הקדמה נוספת. למדנו לעיל, כי ישנם "נכסים משועבדים", שהלווה מכר אותם לאחר ביצוע ההלוואה, ואם לא יהיה כסף ללווה הרי שהמלווה יכול לגבות מאותו קונה את החוב ע''י הפקעת הנכסים. 
יש מושג נוסף הנקרא ''נכסים בני חורין''. נכסים אלו הם הנכסים הקיימים ונמצאים בידי הלווה. כאשר המלווה בא לפרוע את החוב מן הלווה, הוא חייב לפרוע קודם לכול, מנכסים בני חורין – מן הנכסים הקיימים ברשות הלווה, וזה כמובן גם הגיוני. אין ללכת ולגבות מאנשים אחרים, כל עוד יש ללווה בעצמו נכסים שמהם ניתן לגבות את ההלוואה. 
עתה, ננסה להבין את דברי רבי אלעזר בגמרא, על מחלוקת רבי מאיר וחכמים במשנה. אמר רבי אלעזר: מחלוקת בשאין חייב מודה, דרבי מאיר סבר: שטר שאין בו אחריות נכסים – אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי, ורבנן סברי- ממשעבדי הוא דלא גבי, הא מבני חרי – גבי, אבל כשחייב מודה – דברי הכול יחזיר, ולא חיישינן לפירעון ולקנוניא. רבי אלעזר מעמיד את המחלוקת במשנה, במקרה והלווה [חייב בלשון הגמרא] אינו מודה שהייתה הלוואה, או מודה שהייתה הלוואה אך טוען כי הוא כבר פרע והחזיר את ההלוואה. רבי מאיר סובר ששטר כזה שאין בו "אחריות נכסים" [לא כתוב בשטר שהנכסים של הלווה משועבדים למלווה], אין אפשרות למלווה לגבות את החוב מן הלווה, בין "מנכסים בני חורין'' ובין מ''נכסים משועבדים'', וזה הכול בגלל שהלווה אינו מודה שהוא עדיין חייב כסף למלווה. ואילו חכמים סוברים כי המלווה יכול לפרוע את ההלוואה, אבל רק מנכסים בני חורין. 
 

מהו המסר?

למדנו שלפי רבי מאיר אין לגבות על ידי שטר שאין לו אחריות נכסים גם לא מ''נכסים בני חורין''. אם נשווה שטר זה, להלוואה שבוצעה בפני עדים, שם אנו פוסקים כי המַלווה יכול לגבות מ''נכסים בני חורין'', אך לא מ''נכסים משועבדים''.
יוצא לנו, כי לפי רבי מאיר, ''שטר גרוע'' [ללא הזכרת שעבוד נכסים] הוא פחות טוב מהלוואה בעדים [שטר גרוע זה, אינו גובה מנכסים בני חורין, והלוואה בעל פה גובה מנכסים בני חורין] . למרות ששטר בדרך כלל, יותר טוב מהלוואה בעדים [שטר ''טוב'' גובה גם מנכסים משועבדים, והלוואה בעדים אינה מקנה אפשרות למלווה לגבות מנכסים משועבדים], הרי שאם השטר גרוע, הוא פחות טוב מהלוואה בעדים.
ניתן להסיק מכאן, שאין להסתפק ב''מבנה הכללי'' אלא יש ''לרדת לפרטים''. אין להסתפק לקחת הלוואה בשטר, ולחשוב כי עשינו ''פעולה טובה'', אלא צריך לרדת לפרטים, ולהזכיר בשטר את הכול, כולל שעבוד נכסים.
מסקנה - אין לחפף. אין לומר את המשפט הכול כך ישראלי ''יהיה בסדר''. יש לבחון, לבדוק ולחקור, ולעשות כל פעולה באופן המיטבי והיעיל ביותר שניתן.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]