|
תפשת מועט תפשת / רפי זברגרבבא מציעא דף ז ע"א
הרקע
אנו עדיין ממשיכים לדון במקרה הראשון של המשנה בתחילת המסכת: שנים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה, וזה אומר אני מצאתיה... זה יישבע שאין לה בה פחות מחציה וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציה – ויחלוקו. הנושא
אמר רב תחליפא לפני רבי אבהו: שנים אדוקין בטלית, זה נוטל עד מקום שידו מגעת, וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקין בשווה. רבי אבהו מוסיף על דין זה ואומר: בשבועה. כלומר: כדי לחלק את ייתרת הטלית, יש לכל אחד להישבע ורק אז יוכל ליטול את מחצית שאר הטלית. מהו המסר?
הכלל של ''תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת'' מופיע במספר מקומות, בין היתר במסכת סוכה (דף ה' עמוד א'). ניתן לומר, כי גם בהלכה שלנו, מיישמים את הכלל הנ''ל. אם אדם תפש חתיכת טלית בגודל שלוש אצבעות על שלוש אצבעות, הרי הוא זוכה לקבל חלק זה שהוא החזיק, אך אם הוא החזיק רק בציציות של הטלית, הרי שהוא זוכה לחלק נכבד יותר – למחצית מן הטלית [יש להעיר כי ייתכן שתפישת הציציות תגרום ל''הרעת המצב'', שכן, אם יחזיק ביותר ממחצית הטלית, הרי הוא יקבל את כל החלק שהחזיק, לעומת מצב שהחזיק רק בציציות, אז יקבל רק מחצית מן הטלית. אבל ברוב המקרים, תפישה בציציות מקנה לתופש חלק גדול יותר, מאשר אם הוא יחזיק בחלק ''משמעותי'']. |