לימוד זכות / רפי זברגר

בבא מציעא דף ה ע"א

הרקע

כפי שהזכרנו לעיל, המשנה בתחילת המסכת, אשר דנה במקרה של שניים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי, פסקה: זה יישבע שאין לה בה פחות מחציה והשני יישבע אותה שבועה, ויחלוקו.

הנושא

רבי יוחנן מסביר את הצורך בתקנת השבועה כפי שהובאה לעיל: כדי שלא יהיה כל אחד ואחד, הולך ותוקף בטליתו של חבירו. כלומר, אם ניתן לכל אחד האוחז בטלית יחד עם חברו וטוען כולה שלי, לקבל חצי מהטלית ללא שבועה, יש חשש שהרבה אנשים יעשו זאת, ויקבלו ללא תמורה חצי מערך הטלית.
על כך שואלת הגמרא: כיצד ניתן לחייבו שבועה, והרי הוא חשוד על הממון: מיגו דחשיד על ממונא – חשיד אשבועתא. ננסה לתרגם: מתוך שהוא חשוד על הממון, נחשוד גם באמינות שבועתו, ואם כן – מדוע מחייבים אותו להישבע, כאשר אנו לא בטוחים שיישבע אמת?
עונה הגמרא: אנו לא פוסקים להלכה את הכלל: מיגו דחשיד על ממונא – חשיד אשבועתא. כלומר, למרות שאדם חשוד על הממון, אנחנו עדיין משביעים אותו ולא חושדים שיישבע לשקר.
מוכיחה הגמרא כי לא פוסקים כלל זה: דאי לא תימא הכי – האי דאמר רחמנא ''מודה במקצת הטענה יישבע", נימא: מיגו דחשיד על ממונא – חשיד אשבועתא. ננסה להסביר: אדם המודה במקצת על טענה שטוענים נגדו, למשל: תבעו אדם על מאה ₪ והוא מודה שהוא אמנם חייב חמישים ₪, התורה מחייבת אותו להישבע, שאמנם לא חייב כי אם על מה שהודה. אומרת הגמרא: אם אמנם היינו סוברים מיגו דחשיד על ממונא – חשיד אשבועתא ,לא היה ניתן לחייב שבועה את המודה במקצת, שהרי הוא חשוד על ממון, מכוח התביעה שתובעים אותו [והוא הודה רק על חלק], ואז נאסור עליו להישבע, אך זה הרי לא ייתכן, שהרי התורה חייבה אותו להישבע.
דחיית ההוכחה: במודה במקצת יש לנו ''הסבר'' מדוע יש לחייבו שבועה, ולא חושדים בו על הממון: התם, אשתמוטי קא משתמיט, כדרבה. למדנו לעיל (דף ג'.) , את הסברו של רבה, על חיוב שבועת "מודה במקצת". רבה מסביר שם שבעצם ''המודה במקצת'' רוצה להודות בכל הטענה, אלא שהוא "משתמט" כרגע, בגלל שאין לו לשלם את הכול. כביכול אומר הנתבע: עכשיו אשלם חצי מהסכום שיש לי לשלם, ובהמשך אשלם את השאר. כדי למנוע אפשרות זאת, חייבה התורה את המודה במקצת, שיישבע שאמנם חייב רק חצי ולא יותר.

כך מסביר רב פפא את סברת רבי חייא: אם תובע יכול לחייב שבועה ע''י "גלגול שבועה", הרי בוודאי וקל וחומר שיכול לחייב שבועה מכוח העדות שחייבה אותו קודם לכן לשלם חמישים זוז. 
 

מהו המסר?

הטענה של אשתמוטי קא משתמיט, בעצם מלמדת אותנו ''ללמד זכות'' על אנשים. שהרי ללא טענה זו, היינו חושדים בו, ולא מאמינים לטענתו שהוא חייב רק על מה שהודה. עקב טענה זו, ''המסבירה'' את המניעים של האדם המודה במקצת, אנו חוזרים ומאמינים לטענתו, אלא שמחייבים אותו בשבועה ,ואף מאמינים לשבועתו.
נלמד מכאן, עד כמה חשוב ללמד זכות על אנשים, ולהשתדל למצוא תמיד ''הסברים טובים'' מדוע עושים מעשה מסוים. זאת משתי סיבות: אחת, כדי לשמור על ''סביבה נקייה ובריאה יותר''. שהרי אם מלמדים זכות על אנשים, המחשבות שלנו טובות יותר, אין חשיבה שלילית על אנשים, והאווירה נהפכת להיות חיובית וטובה.
בנוסף, ניתן לומר כי אדם המלמד זכות על אחרים, בסופו של דבר, מלמדים גם עליו זכות, וגם הוא נהנה מכך.
.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]