הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנא מאוחר מובא לפני תנא מוקדם
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא מציעא ד ע"ב
מיתיבי:
סלעים, דינרין.
מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שלש.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע,
רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.
קתני מיהת רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע. טעמא - דאמר שלש, הא שתים - פטור,
והאי שטר דקמודי ביה - הילך הוא,
ושמע מינה: הילך פטור! -
1.
רבי שמעון בן אלעזר [=רשב"א] מובא לפני רבי עקיבא למרות שהיה תלמידו. יותר מכך, הוא היה למעשה תלמידו המובהק של רבי מאיר, שהיה תלמידו של רבי עקיבא. והרי בדרך כלל המשניות והברייתות מביאות את דברי התנאים לפי "סדר הדורות"!
2.
מקור דומה גם קשור לרבי עקיבא:
תוספות מסכת סוטה דף ד עמוד א:
בן עזאי אומר - האי דמקדים בן עזאי לרבי עקיבא אף על גב דרבי עקיבא היה רבו כדאמר בפרק הרואה (ברכות דף סב.) בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך משום דצלייה קודמת לגמיעה
והאי דמקדים ליה באידך ברייתא משום דמסיק שיעורין דשייכי בכוס
אבל תימה אמאי מקדים רבי ישמעאל למילתייהו דרבי אליעזר ורבי יהושע
מיהו י"ל דסדר אכילה ושתיה סמיך.
כלומר, סדר התנאים לא מובא בסדר כרונולוגי לפי סדר הדורות, אלא לפי תוכן דברי התנאים, ולפי סדר "יורד" של משך הזמן שהם מגדירים כזמן "סתירה" באותה סוגיה במסכת נדה.
ב"מנחת יהודה" מסביר שבן עזאי היה "תלמיד חבר" לרבי עקיבא ולכן ניתן להקדימו [?].
ולגבי רבי ישמעאל הוא אומר שאין משמעות להקדמתו לרבותיו - רבי אליעזר ורבי יהושע. [חולק על תוס'?]
3.
רמב"ם הלכות סוטה פרק א הלכה ב:
הסתירה האמורה בתורה +במדבר ה' י"ג+ ונסתרה היא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תסתרי עמו, בפני שני עדים, אם שהת עמו כדי טומאה שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה הרי זו אסורה על בעלה עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר, א ובזמן שאין שם מי שוטה תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה.
כסף משנה הלכות סוטה פרק א הלכה ב:
ומה שכתב שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה. ברייתא שם (סוטה דף ד') פלוגתא ופסק כר"ע:
הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא. כלומר לגבי פסיקת ההלכה קובעים לפי התנא ה"חשוב" יותר, ולא לפי ה"בתראי". ואולי להיפך, כיון שרבי עקיבא מובא אחרי התנא בן עזאי הלכה כמותו בדומה לכלל של "הלכה כבתראי" - במובן של מי שמוזכר מאוחר יותר, ולא קשור מתי חי. אבל בכל אופן מוזכרים תנאים נוספים באותה ברייתא.
4.
ובסוגייתנו:
תוספות מסכת בבא מציעא דף ד עמוד ב
ואף על גב דרשב"א היה תלמידו של ר"ע אין לחוש מה שחולק עמו והוזכר קודם
דכעין זה מצינו לקמן (בבא מציעא דף ז.) גבי שנים אדוקים בשטר דפליג רבי עם רשב"ג אביו
ויש ספרים דגרסי הכא ר' יעקב.
4.1
הוא מסביר שתלמיד - רבי שמעון בן אלעזר, שהיה תלמיד של תלמיד של רבי עקיבא - יכול לחלוק על רבו.
4.1
וגם "מקובל" להביא את דברי התלמיד לפני הבאת דברי רבו.
4.2
תוס' מביא דוגמא נוספת מבבא מציעא דף ז שהברייתא מביאה את דברי "רבי" לפני דברי אביו - רשב"ג.
4.2.1
אבל יש להעיר שהוא לא מנמק את הסברו הנ"ל.
5.
של"ה - כללי התלמוד (ב) כלל רבי:
ק. רבינו הקדוש בודאי רוח ה' דיבר בו, ומלתו על לשונו בחיבור המשניות, בלשון צח אומר מעט וכולל הרבה, והמועט מחזיק המרובה. ואם יש חסר או יתיר או חלוף בדבריו, הכל מיד ה' השכיל.
ועל זה השתדלו בעלי התלמוד בכל כחם להשיג דבריו, אשר רבו כמו רבו כללי עניניו, וקל וחומר הפרטים. ואני לא באתי רק להזכיר איזה כללים היותר מצטרכים.
קא. פעמים סתם רבי משניות סותרות, ומפרש בריש שבועות דף ד א), ורבי היכא סתם הכא הכי, והכא הכי. ומתרץ רבי, מעיקרא סבר ליה כפלוני וסתמה, והדר סבירא ליה כפלוני וסתמה, ומשנה הראשונה לא זזה ממקומה. שאף על פי שחזר רבי מקמייתא, מאחר שפשטה ברוב התלמידים, לא היה יכולת [בדורות שאחר רבי] לשכחה מפיהם ולבטלה מבית המדרש, והניחו את שתיהן, והאחרונה עיקר.
גם כש"רבי" חזר בו מדעתו הראשונה בכל זאת הוא השאיר את דעתו הראשונה במסורת המשנה – "משנה ראשונה לא זזה ממקומה".
5.1
וכן נתן בספר הכריתות (חלק ה' שער ב' סימן עג) טעם, שמצינו במשנה לפעמים שהתלמידים חולקים על רבם, והתלמידים נזכרו תחילה לפני רבם. בפרק (ה') [א'] (מ"ז) דעדיות: בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים, ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה. שמאי אומר אפילו עצם אחד כו', וכן במקומות הרבה.
והטעם, אומר הכריתות, שהתלמידים קבלו כך מרבם תחילה בילדותו, ושוב חזר בו בזקנותו, ואפילו הכי משנה ראשונה לא זזה ממקומה.
כמו שכתבנו לעיל בסוף סעיף 5 כך הדברים אמורים גם לגבי שאר התנאים, כלומר, שתלמיד - זה שמובא אחרי רבו, התנא המוקדם - מביא למעשה בדבריו את תורת רבו - התנא המוקדם - שהיא שיטת רבו המעודכנת!
5.2
הוא מציין לשיטת תוס' בש"ס [גם בקשר לרבי עקיבא]:
קב. והתוספות (עבודה זרה דף מה א ד"ה אמר) כתבו שאין דין קדימה בתנאים. וזה לשונם בפרק כל הצלמים: רבי יוסי הגלילי תלמיד חבר היה לרבי עקיבא, ורך ממנו בשנים, ומה שהזכירו קודם רבי עקיבא בפרק (קמא) [בתרא] דגיטין דף פג א) אינו מן התימה, שכן מצינו באגדת הפסח שמקדים רבי עקיבא לרבי טרפון שהיה רבו כדמוכח בכתובות דף פד ב), עד כאן.
וכן בריש מסכת בבא מציעא דף ד' (ב תוד"ה אין נשבעין) כתבו זה לשונם: אף על גב דרבי שמעון בן אלעזר [היה] תלמידו של רבי עקיבא, אין לחוש מה שחולק עמו והוזכר קודם, דכענין זה מצינו לקמן (שם ז א) גבי שנים אדוקין בשטר, דפליג רבי עם רבן שמעון בן גמליאל אביו, ומזכירו קודם, עד כאן.
והוא מציין לתוס' בסוגייתנו, כלעיל בסעיפים 2-4.
5.3
המשך שיטת תוס':
בכל זאת יש נימוק לשינוי בסדר הדורות:
קג. ומכל מקום, התוספות עצמם, במקום דמצאו טעם, לא נמנעו. שכן מצינו בריש סוטה דף ד א) גבי סתירה דבן עזאי אומר כדי לצלות ביצה, ורבי עקיבא אומר כדי לגומעה, וידוע דרבי עקיבא רבו של בן עזאי היה (ברכות דף סב א). כתבו התוספות (סוטה שם ד"ה בן עזאי) שסדרם כסדר מציאות הדברים, שהרי צליה קודמת לגמיעה.
נימוק א' לשינוי בסדר הדורות: "סדר מציאות הדברים".
5.4
וכן בסוף כתובות דף קה א תוד"ה דחשיב), כתבו זה לשונם: רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, אף על פי שרבי עקיבא היה חשוב מרבי אלעזר בן עזריה, שהוא היה ראש לחכמים, ובכל דוכתא אמרינן (פסחים דף נ א; ראש השנה דף כג א; קדושין דף מט ב; בבא בתרא דף י ב; סנהדרין דף י ב; סנהדרין דף סח א; סנהדרין דף קי ב) כגון רבי עקיבא וחביריו.
ובשלהי פרק קמא דיבמות דף טז א) גבי מעשה דרבי דוסא [בן הרכינס], [ד]אמר [להם] רבי יהושע אני אלך, ואחריו מי, רבי אלעזר בן עזריה, ואחריו מי, רבי עקיבא, וכשנכנסו אצלו, אמר [לרבי יהושע], יש (לו) בן לעזריה חברינו, הרי לא היה יודע שרבי אלעזר בעולם, ולרבי עקיבא אמר, אתה הוא (עקיבא), ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו.
ואפילו הכי מזכיר רבי אלעזר ברישא, והיינו טעמא שהיה ממשפחה מיוחסת (ב)יותר מרבי עקיבא, שהיה עשירי לעזרא, וגם (מפני) [בשביל] נשיאותו. (ו)הכא נמי דקתני (כתובות דף קה א) חנן המצרי קודם לחנן בן אבישלום, לא בשביל שהיה חשוב יותר, אלא מפני שהוא ממשפחה מיוחסת [יותר] מחנן בן אבישלום, עד כאן.
נימוק ב' לשינוי בסדר הדורות - על פי שיטת תוס': חשיבות החכם, רבי אלעזר הוקדם לרבי עקיבא מפני שהיה ממשפחה מיוחסת.
6.
הסבר השל"ה עצמו:
קד. מה אני ומה חיי לעמוד במקום גדולים הנזכרים לעיל, מה לתבן את הבר (ירמיה כג, כח). מכל מקום כתר תורה מונח לכל, אענה אף אני חלקי להגיד טעם בקדימת תלמיד לפני רב.
והוא זה, בודאי אם המחלוקת היה בין שניהם פנים בפנים, אז מזכיר הגדול בתחלה ואחר כך השני, כי כן בבית המדרש היה הגדול מגיד דעתו תחילה בדין הזה.
במחלוקת בין חכמים שהיתה פנים אל פנים ממש הרי שמקדימים את דברי הגדול לדברי ה"קטן".
6.1
אבל לפעמים יש מחלוקת שלא היו שניהם ביחד, רק זה הגיד דעתו בבית המדרש שלו, וזה הגיד דעתו בבית המדרש שלו להיפך, ולא ידעו זה מזה.
ולפעמים נתפרסמו דברי התלמיד לחכמים שבדור בתחילה, ואחר כך נודע להם דעת הגדול, אז היו חכמי הדור חוזרים דעת החולקים כסדר שקבלו את דבריהם בזה אחר זה, ואף שדברי התלמיד היו המוקדמים, היו מקדימים אותו,
ונכתב אחר כך במשנה או בברייתא, כן נראה לעניות דעתי.
כשהמחלוקת התרחשה בבתי מדרש שונים או בתקופות שונות והחכמים החולקים לא ידעו זה מזה אזי המשנה או הברייתא מביאה את דברי החכמים לפי סדר הגעתם אל "המערכת"!
ובענין מעשה דרבי דוסא (יבמות דף טז א), שם דברי התוספות (כתובות דף קה א ד"ה דחשיב) אמתיים.
