למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא
בבא קמא קיז ע"ב
"אמר ליה: אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי, השתא ליתי מר בהדן, אמר ליה: אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא, ואי לא - לא אזילנא. [אמר ליה לא מצינא. אמר] הואיל וחליף שעתא, חליף. תייריה, אוקמיה, שייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה".
פירש רש"י:
"אי מצית למבעי רחמי דתו לא שכיבנא - אי אקשינא לך אזלינא בהדך ואעמוד אצלך בבית המדרש.
ואי לא הואיל וחליף שעתא - ואתרחיש ניסא חליף ולא אלך עוד עמך שמא תכעוס עלי ואמות עוד פעם אחרת אלא אלך לביתי חי ולא אעמוד עוד אצלך פן אמות פעם אחרת. ואית דמפרש הואיל וחליף שעתא וקבלתי צער מיתה לא אקבל עוד פעם אחרת לילך מכאן ובפסחים (דף מט) מוכח שהלך לביתו דאמר רב כהנא אי לאו דנסיבנא כהנתא לאו אנא גלאי אמרי ליה והא למקום תורה גלית א"ל לאו אנא גלאי כדגלו שאר אינשי שהרי לא בעבור מקום תורה גליתי אלא מאימת מלכות ברחתי, אלמא בתר הכי חי הוה. ועוד אמרינן בברכות ירושלמי דפגע ביה ההוא גברא אמר ליה מאי עביד בשמיא כלומר שליעג עליו שהיה מת וחיה אמר ליה גזר דיניה דההוא גברא מחתם ומת ההוא גברא, פגע ביה אחרינא אמר ליה הכי נמי ומית, אתי לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה בר איניש דאמיה מבסרא ליה ואנתתיה דאבוה מיקרא כו'.
תייריה - הקיצו משנתו".
וקשה. אילו בקשתו של רבי יוחנן היתה רק שיבא עמו לבית המדרש, היה עליו לבקש זאת רק לאחר שהחייהו והעירו. כך אמנם סדר הדברים בכתב יד פירנצה, ובכת"י רומי, ובכת"י מינכן. אולם על פי סדר הדברים שבגירסתנו, רב כהנא לא הסכים בתחילה שרבי יוחנן יחיהו בתפילתו ויעירו. לפיכך קשה, למה כל כך חשש רב כהנא מרבי יוחנן, והרי כבר הסביר לו "אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי", ובודאי יזהר מעתה היטב לאחר שכבר נכווה ונתאמץ לפייסו. ואם בכל זאת חשש רב כהנא יכל להרחיק מרבי יוחנן, וכי זו סיבה להמנע לגמרי מלחיות?!
ובעיונים במהדורת שטיינזלץ הציע שלא רצה לסבול פעם נוספת יסורי מות. אך קשה שהיה לגמרא להזכיר שנתייסר מאוד במותו, ואדרבה מצינו במסכת מועד קטן דף כח ע"א ברב נחמן שלא נתייסר כלל במותו. במסכת ברכות דף ח ע"א אמרו שכך היא מיתת נשיקה, ואילו המת מאסכרא מתייסר, אך רב כהנא לא סבל מאסכרא או ממחלה מייסרת אחרת, כגון חולי מעים (ראה במסכת שמחות ברייתות מאבל רבתי פרק ג הלכה א).
אלא שאמרו בירושלמי (ראש השנה פרק ב ה"ה; וסנהדרין פרק א ה"ב) שרבי חייה בר בא היה עומד ומתפלל, נכנס רב כהנא ועמד והתפלל מאחוריו כשסים רבי חייה בר בא את תפילתו ישב לו כדי שלא לעבור לפניו. רב כהנא מאריך היה בתפילתו. כשסיים רב כהנא אמר לו כך אתם נוהגים אצליכם, מצערים את רבותיכם?! אמר לו רבי, אני מבית עלי וכתוב על בית עלי (שמואל א' ג, יד) "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" - בזבח ובמנחה אין מתכפר לו, אבל מתכפר לו בתפילה! התפלל רבי חייה בר בא עליו וזכה להזדקן עד שנעשו ציפורניו אדומות.
מדובר ברב כהנא שמאותו הדור שהרי גם רבי חייא בר אבא היה תלמיד רבי יוחנן. רב כהנא היה חושש מאוד פן ימות בצעירותו, והיה בוטח דוקא בכח התפילה לבטל את הגזירה, כפי שלבסוף אכן קרה (ראה על כך בקישור זה). מעתה מבואר למה דרש גם מרבי יוחנן שיתפלל עבורו שלא ימות בקללת בני עלי, שאם ממילא הולך הוא למות, למה לו חיים.
