הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ותלמיד  

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא קיז ע"א-ע"ב

 

... חלש דעתיה ונח נפשיה.
למחר אמר להו רבי יוחנן לרבנן: חזיתו לבבלאה היכי עביד?
אמרו ליה: דרכיה הכי.
על לגבי מערתא,
חזא דהוה הדרא ליה עכנא,
א"ל: עכנא, עכנא, פתח פומיך ויכנס הרב אצל תלמיד, ולא פתח.
יכנס חבר אצל חבר, ולא פתח.
יכנס תלמיד אצל הרב, פתח ליה,
בעא רחמי ואוקמיה. 

 

1.
בסיפור הנ"ל בגמרא מובא - בין השאר - שרבי יוחנן בא לבקש סליחה על קברו של רב כהנא מפני שרבי יוחנן "הרג" אותו.

2.
רבי יוחנן התיחס על היחס בינו לבין רב כהנא פעם אחת כרב אצל תלמיד, אחר כך כחבר אצל חבר, ולבסוף כתלמיד אצל הרב - והנחש איפשר לו להיכנס למערה.

3.
מוכח מכאן שהיחס בין רב ותלמיד איננו יחס של מבוגר וצעיר [שהרי ברור שרבי יוחנן היה מבוגר מרב כהנא], אלא בין גדול בחכמה לתלמיד בחכמה.

4.
ונראה לי להסביר את ה"אגדה" הנ"ל שבאה ללמדנו שלפעמים דווקא ה"תלמיד" נותן חוזק ותוקף ל"רב". לכן, רבי יוחנן שבעולם הריאלי-ממשי היה רבו של רב כהנא הרי שכשצריך "להחיות מתים" הרי שרבי יוחנן נצרך לשמש כתלמיד של רב כהנא כדי לתת כח חיות ל"רב" - רב כהנא.

5.
לפי דברינו לעיל נראה לי שאולי לפעמים זו גם המשמעות של הביטוי הנפוץ "אמר רב... אמר רב..." – כשתלמיד אומר דבר בשם רבו, שהכוונה היא לכך, שאותו תלמיד נותן תוקף וסמכות לדברי רבו.
ואולי נחשבים הם כשנים - שהם רבים - לעומת חכם אחר שהוא יחיד.

6
המשך הגמרא:

... תייריה, אוקמיה, שייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה.
היינו דאמר ר' יוחנן: דילכון אמרי, דילהון היא.

רב כהנא פתר לרבי יוחנן את כל ספיקותיו.
הערה: הגמרא לא מזכירה על אילו ספיקות מדובר, והאם הם מוזכרים בסוגיות הש"ס.

7.
מהמקרה הנ"ל מסיק השל"ה:
של"ה - כללי התלמוד (ה) כלל אמוראים

קמו. ולפעמים מקשינן מאמורא לאמורא משום דהלכתא כוותיה. בפרק קמא דיום טוב (ביצה דף ט א) מקשינן מימרא דרב לרב חנין.
ופירש רש"י (שם ד"ה והאמר) דאף על גב דרב אמורא הוא מקשינן מיניה, מפני שרבן של בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל, עכ"ל.

"רב" – מעמדו

ולפעמים מקשינן מאמורא לאמורא היכא דקים לן הלכה כמותו (כריתות ח"ה ש"ג ט'),
כי הא דקאמר (בבא קמא דף סח ב; שם בבא קמא דף סט א. ועוד) והאמר רבי יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים וכו', ורבים כמוהו.

"רבי יוחנן" - מעמדו

והרמב"ן בחדושי מסכת בבא בתרא דף ב ב ד"ה אלמא) כתב דאקשינן נמי משמואל דרב גובריה.
וכן מרב כהנא מקשינן משום דגברא רבה הוא, כמו שמצינו במעשה דרבי יוחנן (בבא קמא דף קיז א) דהיה חריף טפי.

הוא מסביר שבשני מקרים מקשים מאמורא על אמורא:

א.
מקשים מאמורא על אמורא כשעורך הגמרא ידע/קבע שהלכה כאותו אמורא שממנו מקשים.

ב.
מקשים מאמורא [על אמורא אחר] שנחשב "גדול" - גברא רבה - והוא מתייחס לאמוראים הבאים:
רב
רבי יוחנן
שמואל
רב כהנא 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)