|
מלמדים זכות / רפי זברגרבבא קמא דף קיט ע"א
הרקע
המשנה האחרונה בדף הקודם עוסקת בקניית חפצים שיש בהם חשש גניבה: הנושא
בהמשך לדינים אלו במשנה, מביאה הגמרא מחלוקת אמוראים [חכמי הגמרא] לגבי קניית חפצים מגזלן: מאימת מותר לקנות מגזלן? רב אמר [זהו שמו]: עד שתהא רוב משלו, ושמואל אמר: אפילו מיעוט שלו. לפי רב, אנחנו הולכים לפי הרוב, ולכן – אם רוב החפצים שלו, שייכים לו – מותר לקנות ממנו, שהרי אנו מניחים שהוא מכר חפץ שלו, אך אם רוב החפצים שלו גזולים – אין לקנות ממנו, מחשש שמא מכר חפץ גזול. לעומתו, שמואל סובר, שגם אם מיעוט חפציו שייכים לו, אנו תולים ואומרים שהוא כנראה מכר חפץ שלו ולא מכר חפץ גזול. שמואל כנראה חושב, שגם אם רוב חפציו של המוכר גזולים, כאשר הוא מוכר לאחרים, הוא משתדל ''להקפיד'' למכור חפצים שלו ולא חפצים גנובים... מהו המסר?
דינו של שמואל מלמדת אותנו פרק במוסר! אנו לומדים מדין זה אשר כאמור נפסק להלכה, כי יש ללמד זכות כל אדם, גם אם הוא גזלן לא קטן [אם רוב חפצים גזולים כנראה שזהו ''מקצועו העיקרי'']. גם אדם ''רשע'', אשר ''לא חושש'' לקחת ולגזול חפצים מאנשים אחרים, יש לו ''ניצוץ חיובי'' ואנו מלמדים עליו זכות, שברגע שהוא מוכר לאנשים אחרים, הוא נמנע להכשיל את הקונים, ו''מקפיד'' למכור דווקא את החפצים השייכים אליו. |