הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כבית שמאי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא קטז ע"א
ותקלה עצמה תנאי היא; דתניא: חבית של יין של תרומה שנטמאת -
בית שמאי אומרים: תשפך הכל,
וב"ה אומרים: תעשה זילוף;
אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי: אני אכריע,
בבית - תעשה זילוף,
ובשדה - תשפך הכל,
איכא דאמרי:
בישן - תעשה זילוף,
ובחדש - תשפך הכל;
אמרו לו: אין הכרעה שלישית מכרעת.
1.
בסוגייתנו - למסקנה - הברייתא בעמוד הקודם היא כדעת בית שמאי
2.
ראה מה שכתבנו על כך במסכת פסחים דף כ - שמתייחסת גם לסוגייתנו.
בגמרא:
ותקלה עצמה תנאי היא, דתניא: חבית של יין של תרומה שנטמאת, בית שמאי אומרים: תשפך חבל, ובית הלל אומרים: תעשה זילוף. אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אני אכריע, בשדה - תשפך חבל, בבית - תעשה זילוף. איכא דאמרי: בחדש - תשפך חבל, בישן - תעשה זילוף. אמרו לו:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף כא עמוד א
אין הכרעת שלישית מכרעת.
2.1
בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי, והגמרא טוענת שבית הלל לא חוששים לתקלה [שיבוא לשתות היין שנטמא] ובית שמאי חוששים לתקלה, ולכן לפי בית הלל "תעשה זילוף".
3.
רמב"ם הלכות תרומות פרק יב הלכה יב:
פת תרומה שנטמאת משליכה לבין העצים עד שישרפנה, וכן שמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליק כדי שלא יהיה תקלה לאחרים ויאכלוהו, וחיטים שנטמאו שולקן ומניחן בכלי מאוס כדי שלא יהיו ראויין לאכילה ואח"כ יסיק בהן תנור וכירים, ומשקין שאין ראויין להדלקה שנטמאו כגון היין קוברין אותן.
מהרמב"ם משמע שכן חוששים לתקלה – כדעת בית שמאי.
4.
כסף משנה הלכות תרומות פרק יב הלכה יב:
ומ"ש ומשקין שאין ראויים להדלקה שנטמאו וכו'. בסוף תמורה דף ל"ג:) תנן את שדרכו לשרוף ישרף לקבור יקבר ופירש כגון היין שניטמא קוברים אותו
ונראה מדבריו שאין מזלפין בו
ואף על גב דבפרק קמא דפסחים ופרק הגוזל תניא דב"ה ס"ל תיעשה זילוף
כתב הר"י קורקוס ז"ל דלא קיימא לן הכי
גם הר"י קורקוס מציין שהרמב"ם לא פוסק כבית הלל !
משום דהתם אמרינן דטעמא דב"ה משום דלא חייש לתקלה ואילו אנן אשכחן בכמה דוכתי דחיישינן לתקלה בפ"ק דשבת גבי י"ח דבר ובפרק כל שעה:
הנימוק שהרמב"ם לא פוסק כבית הלל הוא שבאופן כללי בש"ס הכלל הוא שכן חוששים לתקלה!
5.
וקשה, הרי בכל זאת הכלל בידינו הוא, שהלכה כבית הלל נגד בית שמאי !
6.
ויש לומר, שהוא מתכוון אולי, שהגמרא – "סתמא דגמרא" – רשאית לפסוק בניגוד לכללי הפסיקה שבין התנאים!
6.1
אולי הוא מתכוון לכך שעוד תנאים נחלקו בדבר ורובם סוברים שכן חוששים לתקלה, ולכן במקרה כזה אין הלכה כבית הלל! ונראה לי אולי לחדד: יתכן שבזמן שנקבע הלכה כבית הלל אמנם כך היה, אבל בתקופת התנאים האחרונים היו הם רשאים לחלוק!
6.2
אולי אין הכרח שהכלל של הלכה כבית הלל תקף בגזירות אלא רק בהלכות!
6.3
ערוך השולחן יורה דעה הלכות טריפות סימן נז:
דבעיקר חשש תקלה יש כמה פלוגתות בש"ס [ואף על גב דלבית הלל לא חיישינן לתקלה ספ"ק דפסחים מ"מ הרמב"ם פי"ב מתרומות הל' י"ב פסק דחיישינן ע"ש
ולא חש לדבית הלל מפני כמה סוגיות וע"ש בכ"מ ודו"ק]:
6.4
אמנם יש אחרונים שחולקים ומחלקים בין הגזירה בסוגייתנו לבין הגזירות המובאות שבהם נפסק כבית שמאי - שכן חוששים - ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שעד.
6.5
ועוד, שם, שהר"ח באמת פוסק כבית הלל בסוגייתנו. ואילו הגר"א פוסק כדעה השלישית בסוגייתנו למרות שהגמרא בעמוד הבא דחתה דעה זאת!
7.
מעין סיכום:
אנציקלופדיה תלמודית כרך טו, [חישינן לתקלה] טור כה:
לזילוף19, שהלכה כבית שמאי שחוששים לתקלה20.
ויש פוסקים כבית הלל שאין חוששים21, בין בבית ובין בשדה, ואפילו יין חדש מותר ליישנו ולזלף22. ויש שכתבו שלזמן מרובה לדברי הכל חוששים לתקלה, ולכן יין חדש אסור ליישנו לדברי הכל, ולא נחלקו אלא ביין ישן שראוי לזילוף מיד, שלדעת בית שמאי חוששים שמא ישכח שהוא של תרומה טמאה וישתנו, ולדעת בית הלל אין חוששים לכך, לפי שקודם שיזלף אינו אלא לשעה, ולאחר שיתחיל לזלף אין חוששים שמא ישכח וישתה, אף על פי שהוא מזלף מעט מעט, לפי שהזילוף חשוב לאדם יותר מן השתייה, ואין דרכו לשתות מיין שעומד לזילוף,
ור' ישמעאל סובר שכל שאפשר לו לזלף מיד אין חוששים לתקלה, אבל כשהיין בשדה, חוששים לתקלה עד שיביאנו לביתו כדי לזלפו, אף על פי שאינו אלא לשעה, והלכה כבית הלל23.
8.
ובאופן כללי יותר לגבי מחלוקות בית הלל ובית שמאי:
ראה סיכום:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רפב
יש מן הגאונים שאמרו שבששה דברים הלכה כבית שמאי, שלשה מהם במשנה ושלשה בברייתא558: בנטילת ידים559, בברכת המזון560, בסוכה561, בחוטי ציצית562, בגדיל הציצית563 ובסדין בציצית564.
יש מהראשונים שנראה מדבריהם שלעולם הלכה כבית הלל חוץ ממקום שנפסק בגמרא מפורש כבית שמאי565.
כלומר, לגמרא [ל"סתמא דגמרא"? ל"עורך הגמרא"? לאמוראים?] מותר לפסוק ולהכריע שלא כבית הלל ! וכנראה שבסוגייתנו מי שלא פוסק כבית הלל [ה"כסף משנה" ברמב"ם] בגלל סוגיות הגמרא האחרות שכן פוסקות כבית שמאי [וכנראה שבהם משמע ב"במפורש" –נגד בית שמאי].
