גזלן וגנב
בבא קמא קיד ע"א
"תנן התם: (מסכת כלים פרק כו משנה ח) עוֹרוֹת... שֶׁל גַּזְלָן - אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן, וְשֶׁל גַּנָּב - מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חִלּוּף הַדְּבָרִים, שֶׁל גַּזְלָן - מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן, וְשֶׁל גַּנָּב - אֵין מַחֲשָׁבָה מְטַמְּאָתָן, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשוּ הַבְּעָלִים".
דעת רבי שמעון שגזלן הפועל בעוז ובגלוי הוא שמצליח בדרכו, ולא גנב הפועל בהסתר ובגניבה ועתיד להתפס. והחולקים עליו סוברים שאדרבה, כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה (משלי כד, ו). וכפי הצלחת הגוזל כך מתיאש הנגזל.
וכן מצינו במסכת שבת דף לג ע"ב:
"דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס".
רבי שמעון לא פחד ולא נרתע מלהעביר את ביקורתו על הרומאים השליטים. ואילו בעלי מחלוקתו שברוב המקומות – רבי יהודה ורבי יוסי סברו שלא כל מחשבה צריכה להאמר בגלוי, וכדברי בבא בן בוטא במסכת בבא בתרא דף ד ע"א: גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר (קהלת י, כ).
על פי זה מבואר המשך דברי הגמרא: "רבי אמר: גנב כגזלן". והסתפקו: "איבעיא להו: כגזלן דרבנן קאמר ולא קני, או דלמא כגזלן דרבי שמעון קאמר וקני?", עד שנצרך רב אשי להביא ראיה מברייתא אודות דעתו של רבי.
וקשה, הכיצד נקט רבי בניסוח מעורפל שכזה, כיצד סבר שיבינו את כוונת דבריו, הלא קי"ל (מסכת קידושין דף סד ע"ב) "לא מחית איניש לספיקא". ומחלוקת הופכית זו בגזלן וגנב הרי קיימת ומפורסמת היתה כבר מדור רבותיו!
אלא שעיקר השאלה היא – דרכו של מי אהנו מעשיו, ובכך עוסק רבי. וסבר רבי: גנב כגזלן – כשם שגזלן עושה ומצליח כך גם דרכו גנב מצליחה, ורוב אנשים מתיאשים מלתופסו. ואילו רצה רבי לומר שבשניהם אין יאוש היה תולה את דבריו בבעלים ולא בגנב ובגזלן.
