הבטחה צריך לקיים / רפי זברגר

בבא קמא דף קזו ע"ב

הרקע

למדנו במשנה בדף הקודם את הדין הבא: 
שטף נהר חמורו וחמור חברו, שלו יפה מנה ושל חברו שווה מאתיים, והניח זה את שלו והציל את של חבירו – אין לו אלא שכרו. ואם אמר לו: אני אציל את שלך ואתה נותן לי את שלי – חייב ליתן לו. 
מדובר באסון המתקרב ובא, וכל החפצים הנמצאים באזור נמצאים בסכנה הכחדה. אחד יכול להציל דבר מה אחד, והחליט להציל את החפץ של החבר, השווה פי שניים מערך החפץ שלו, קובעת המשנה – הוא מקבל אך ורק את שכר הפעולה, אך לא את שווי החפץ שלו שהוא הפסיד כדי להציל את חפץ חברו. אך אם היה תנאי מפורש ביניהם, שהאחד מציל את של החבר, בתמורת תשלום של ערך החפץ הפחות – במקרה זה אכן חייב לשלם לו את ערך החפץ הפעוט. 
 

הנושא

ביחס למקרה שהבאנו לעיל מהמשנה, בה סיכמו שניהם, כי האחד ישלם לשני את הסכום החפץ שהוא הפסיד, כדי להציל את חפצו של השני, שאל רב כהנא את רב: ירד להציל, ובא שלו מאליו, מהו? כלומר, לאחר הסיכום ביניהם, הלך ראובן להציל את חפץ שמעון, עם הבטחה ששמעון ייתן לראובן בתמורה, את שווי חפץ ראובן. ואמנם כך קרה, ראובן הלך להציל את חפץ שמעון, והנה הפתעה: חפצו של ראובן הגיח לפתע פתאום והנה נתגלה שגם חפץ זה "יצא חי" מן האירוע. 
מהי ההתלבטות? צדדי הספק: האם יכול שמעון לומר לראובן, ההסכם בינינו היה רק כדי שהחפץ שלך לא ילך לאיבוד, הנה קרה הנס, והחפץ שלך נמצא פה. לכן – לא מגיע לך שכר נוסף. מצד שני ניתן לומר: יש הבטחה של שמעון לתת לראובן את ערך שווי חפצו של ראובן – חייב שמעון לקיים את הבטחתו. 
ואמנם רב ענה כאפשרות השניה, אמר לו: משמים רחימו עליה. כלומר, מן השמיים ריחמו על ראובן, וזיכו אותו בעוד ''מתנה'' נוספת, אך את ההבטחה ששמעון הבטיח לראובן עליו לקיים. 
 

מהו המסר?

כמו פסיקתו של רב, אנו מחויבים להבטחות שהבטחנו. גם אם המצב משתנה, ולכאורה אם עכשיו היה צריך להחליט מחדש, לא הייתה הבטחה של ראובן לשמעון, למרות זאת ואף על פי כן, אם הובטחה ההבטחה – יש לקיימה.
הדבר נכון בהחלט גם ביחס להבטחות של הורים לילדיהם, אשר לפעמים ''נוטים לשכוח אותן''. אנו לומדים היום הנחייה ברורה וחד משמעית: הבטחות יש לא רק להבטיח, אלא גם לקיימן.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]