טב למיתב טן דו / רפי זברגר

בבא קמא דף קיב ע"ב

הרקע

למדנו במשנה בתחילת הפרק, כי הגוזל ומאכיל את בניו, והניח לפניהם – פטורין מלשלם. כלומר, אם הבנים ''נהנו'' מן הגזילה שאביהם נתן להם, ועתה, לאחר מות האב, היא אינה קיימת בעולם, הרי שבנים אלו אינם חייבים להשיב את הגזלה, כיוון שהיא ''כבר לא בעין''.
 

הנושא

הגמרא מסבירה דין זה של המשנה, לאור פסוק בספר ויקרא (ה', כ''ג): והֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל. פסוק זה מצווה על הגזלן להשיב את הגזלה. אך קשה, מדוע חוזרת התורה על המילים אֲשֶׁר גָּזָל הרי ברור שמדובר בגזלה אשר הגזלן גזל. 
מתוך כך לומדת הגמרא, כי אם הגזילה אינה בעין, וכבר לא קיימת בעולם, הרי ש''אין מה להחזיר'', ולכן פטורים הבנים. 
שואלת על כך הגמרא: והרי נוכל להביא עדים, כי הבנים החזיקו את הגזילה בימי חיי האבא, אם כן – הכסף היה ''צבוע'' עוד קודם מות האבא, ככסף של גזילה.
עונה הגמרא בלשון שאלה: וכי מקבלים עדים שלא בפני בעל דין. כלומר, אין אפשרות להביא עדים שלא בפני בעל הדין. אצלנו המשמעות היא, כין אין להביא עדים על מעשה הבנים, ללא המצאות בעל הדין, והרי האבא כבר נפטר. 
על כלל זה מביא הגמרא מחלוקת אמוראים (חכמי הגמרא) האם ניתן "לקיים'' שטר ללא הימצאות של בעל הדין בפנינו, או לא? קיום השטר הינה הבאת עדים המעידים כי השטר אמין ותקף . רב אמר כי ניתן, ורבי יוחנן סובר שלא ניתן לקיים שטר ללא בעליו. למרות שההלכה נפסקה בגמרא כרב, מוסיפה הגמרא ''תוספת חשובה'' : אם הנתבע עומד ומבקש לא לקיים את השטר מכיוון שהוא מבקש להביא עדות אשר תַרֵע את השטר. כלומר, תוכיח כי השטר אינו אמין. הגמרא נוקטת מספר ''טווחי זמן'' שבהם נותנים סיכוי לנתבע להוכיח את טענתו.
• מיידי – הוכחה מיידית שהשטר אינו תקף. 
• ואם לא - נותנים לו ימים: שני – חמישי – שני – סיכוי נוסף במשך כשבוע וחצי.
• ואם לא – נותנים לו תשעים יום ש''לא יורדים לנכסיו'':
o שלושים יום ראשונים - אולי הוא טורח ללוות כסף, כדי לפרוע חובו
o שלושים יום שניים – אולי לא הצליח ללוות, ומנסה למכור נכסיו.
o שלושים יום אחרונים – אולי הצליח למכור, ועתה הקונה מחפש כסף כדי לממן את הקניה. 
לאחר נתינת כל הימים הללו, כותבים עליו שטר אדרכתא [שטר ''רדיפה''] על נכסיו. 
 

מהו המסר?

אנו לומדים מסוגיה זו, כי לא יורדים ישר לחיו של אדם ''המגיע לו'', אלא נותנים לו כמה פרקי זמן, כדי להוכיח את חפותו.
אם לנתבע כך, הרי לילד אשר עשה ''מעשה קונדס'' על אחת כמה וכמה. לא להעניש מיד אחרי המקרה הראשון, אלא לתת הזדמנות שניה ושלישית ''לחזור למסלול תקין''. לנסות להרגיע ולפשר, ולהגיע לעמק השווה ללא ענישה מיידית וכעסים מיותרים. מתאים מאוד לכל השנה, אך במיוחד לימי סליחות ורחמים, בימי חודש אלול.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]