יגעת ומצאת / רפי זברגר

בבא קמא דף קז ע"א 

הרקע

בדף שלנו יש שלוש מימרות של רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן. אנו נתמקד במימרה האחרונה: הטוען טענת גנב בפיקדון - אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת. ננסה להסביר: אם הפקידו חפץ מסוים אצל מישהו לשמור עליו ללא שכר, והוא טוען שהחפץ נגנב ממנו – הרי הוא פטור, שהרי שומר חינם פטור בגניבה ואבדה. בכל אופן חייב שומר זה להישבע שאמנם החפץ נגנב ממנו.
בדיוק בנקודה זו מרחיב רבי חייא בר אבא, וטוען, כי אותו שומר חינם יהיה חייב בשבועה, אך ורק אם הוא ''הודה במקצת'' ויכפור במקצת. כידוע, מן התורה חייבים בשבועה רק אם הנתבע הודה במקצת, ולכן מיישם זאת רבי חייא גם ''אצלנו''.
 

הנושא

שואלת הגמרא לטעמו של רבי חייא, ועונה כי יש לו פסוק המהווה אסמכתא לדבריו (שמות כ''ג, ח'): ... אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ. מהמילים כִּי הוּא זֶה לומד רבי חייא, כי השומר חייב להודות במקצת לפני שמשביעים אותו.
ממשיכה הגמרא ואומרת, כי דעתו זו של רבי חייא בר אבא, חולקת על דעתו של רבי חייא בר יוסף, הסובר כי המילים כִּי הוּא זֶה ''השתרבבו'' לתוך פסוק זה, אך "אינן שייכות לכאן", בלשון הגמרא ''עירוב פרשיות כתוב כאן''. רבי חייא בר יוסף טוען, כי מילים אלו שייכות לפרשייה אחרת בפרשת משפטים העוסקת בהלוואה (שם, פסוק כ''ד): אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. ובהלוואה יש להודות במקצת כדי להתחייב בשבועה.
הגמרא בהמשך מסבירה, מה הסברה לחייב שבועה במודה במקצת הטענה, וטוענת כי סברה זו שייכת אך ורק בהלוואה, ולא בפיקדון, לכן כאמור, דין של מודה במקצת המחייב שבועה שייך להלוואה ולא לפיקדון.
 

מהו המסר?

על פניו נראה אופן לימוד של "עירוב פרשיות" קצת תמוה. אם מילים אלו כִּי הוּא זֶה שייכות לפרשיית הלוואות, מדוע לא הכניסה התורה את המילים הללו במקום בו הם שייכים ''טבעית'', והכניסה אותם לפרשת אחרת של שומר חינם.
יש המסבירים כי ענייני שבועה פורטו בתורה בדיני שומרים, וכדי לא לחזור על כל הפסוקים שנית, נכתב גם דין מודה במקצת באותה פרשייה למרות שהיא שייכת כאמור לדיני הלוואה.
אולי התורה ביקשה גם לרמוז לנו, וללמד אותנו כי לא הכול נמצא מתחת לפנס, יש לטרוח ולעמול על מנת ללמוד ולהבין, לדעת ולהפנים. יש לפתוח עינים ימינה ושמאלה, לראות ולבחון הקשרים שונים, ולנסות ''לגלות'' גם ''מטמון'' של מספר מילים המופיעות בפרשיה אחת, אך שייכות לפרשת סמוכה לה.
המסר הנלמד מכך, כי כדי להצליח ולהגיע להישגים יש לעמול ולהשקיע. לעבוד קשה ולנסות להבין כל דבר לעומקו של עניין, עד כדי הבנת שורשם של הדברים, לבצע השוואות בין נושאים שונים כדי להבין את ההבדלים ביניהם, להסיק דבר מתוך דבר וכדו'. מי שטורח בערב שבת אוכל בשבת (עבודה זרה ג.). יגעת ומצאת תאמין (מגילה ו:). 


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]