לא כאן ולא שם / רפי זברגר

בבא קמא דף קה ע"א

הרקע

לאחר שלמדנו במשנה בדף ק''ג כי הגזלן צריך להחזיר את הגזלה [קרן] ואת החמישית הנוספת [חומש] לנגזל, גם אם הוא שוהה באותה עת בארץ רחוקה, סייגה המשנה את הדין ואמרה, שאם הנגזל מחל לגזלן כמעט על כל הסכום, והשאיר רק חוב של פחות משווה פרוטה [סכום קטן] – במקרה זה אין צריך הגזלן לחטט רגליו עד לנגזל כדי להשיב לו סכום פעוט זה.
 

הנושא

בהמשך למספר שאלות של הגמרא, על עיקרון שלמדנו זה עתה מדין המשנה, שואל רבא, מה הדין במקרה הבא:
גזל שתי אגודות בפרוטה, והחזיר לו אחת מהן, מהו? הגזלן גזל שתי ''חבילות'' שערכן יחדיו הוא שווה פרוטה, כלומר כל אחת מהחבילות אינה שווה פרוטה. הגזלן החזיר ''חבילה'' אחת בלבד, ועל ידי כך נוצר לכאורה, "מצב בלתי פתיר''. והגמרא מסבירה מדוע?
מצד אחד, הסכום שנשאר לגזלן להחזיר אינו שווה פרוטה, ולכן כאילו ש"אין מה להחזיר" [סכום פחות משווה פרוטה, נחשב כאילו אין כלום], ומצד שני ניתן לומר כי הגזלן לא החזיר שום דבר לנגזל, שהרי החזיר לו סכום פחות משווה פרוטה, ואם הוא לא החזיר לו כלום, לכאורה "הגזילה קיימת בעינה", ואז יש להחזירה.
מצד אחד ''אין מה להחזיר'', ומצד שני ''יש מה להחזיר''!
עונה הגמרא: גזלה אין כאן השבה אין כאן. למסקנת הגמרא, משמעות משפט זה הוא: למרות שגזלה אין כאן, מצוות השבה יש כאן. כלומר, למרות שלא נשארה גזלה להחזיר, אף על פי כן, גם מצוות השבה לא הייתה לפני כן, כיוון שבפועל, הגזלן לא החזיר משהו השווה פרוטה.
כדי להבין טוב יותר את ה"מחשבה בשלב השאלה" [בלשון הגמרא, מחשבה זו נקראת: ''הווא אמינא''] ואת המחשבה בשלב המסקנה, נציג את הסברו של הראב''ד [חי בצרפת, לפני כשמונה מאות שנה, חיבורו המפורסם ביותר "השגות על הרמב''ם]: בהווא אמינא חשבנו שיש ''קשר הפוך'' בין הגזלה והשבה. כך שאם הגזלן השיב את הגזלה, לא נשאר מהגזלה כלום, והפוך: אם נשאר מהגזלה – לא הייתה השבה. למסקנה, אנו מפרידים קשר זה, וטוענים, שלמרות שבטלה הגזלה, גם מצוות השבה לא נעשתה כאן, שהרי בפועל, לא השיב גזלה בשווי של פרוטה לפחות. 
 

מהו המסר?

באידיש קוראים למצב בו היינו בשלב השאלה: "נִישְט הָאִין ונִישְט הָהֶר" – תרגום לעברית: לא כאן ולא שם. כלומר, מצב ביניים המתנדנד בין שתי קצוות ולא ''נופל'' באף קצה. 
ננסה לייחס הגדרה זו למצב של ילד שהוא ''לא כאן ולא שם''. אמנם מצד אחד הוא לא ''שלילי'', אינו מעז פנים ואינו ''יורד לפסים שליליים'', אך מצד שני גם אינו ''מתרומם'' ואינו מראה כיוון לצד החיובי והטוב. יש ''לברך'' על ילד זה שאינו ''נופל לקרשים'', אך אנו מֵיצֶרִים על כך ש''חסר לו חוט שדרה''. השאיפה היא, לא לעצור בשלב של ''סור מרע'', אלא תמיד לשאוף, להתקדם ולקדם גם לקראת ''ועשה טוב''. 
 

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]