מציל מידם / רפי זברגר

בבא קמא דף קב ע"א

הרקע

למדנו במשנה בדף ק' כי אדם אשר נתן לצָבָּע לצבוע לו בגד בצבע אדום וצבעו שחור, או להיפך: ביקש לצבוע בשחור וצבעו אדום, באנו למחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה. רבי מאיר פוסק שהצָבָּע נותן לבעל הבגד אך ורק את דמי הצמר, כיוון שהוא ''קנה'' את הבגד בשינוי [צביעת הבגד] ולכן הוא מחזיר לו רק את מה דמי הצמר. לעומתו, סובר רבי יהודה שקונסים את הצָבָּע, ולכן, הבגד חוזר לבעליו, ובעל הבגד משלם לצָבָּע את המחיר הנמוך בין ה"שבח" [סכום שהבגד השביח לאחר הצביעה] ל"יציאה" [הוצאות הצָבָּע בעלות הבגד] – בלשון המשנה: אם השבח יתר על היציאה – נותן לו היציאה, ואם היציאה יתרה על השבח – נותן לו השבח.
 

הנושא

בדיון הגמרא על קטע הנ''ל של המשנה מצוטטת דעתו של רב הונא אשר קבע כי הלכה כרבי יהושע בן קרחה, והלכה כרבי יהודה. הלכה כרבי יהודה במחלוקת זו המצוטטת ב''רקע''. והלכה כרבי יהושע במקום אחר. כהרגלה של הגמרא, כאשר מצטטים מאמר הכולל מספר נושאים, הגמרא מרחיבה גם בנושאים שאינם קשורים לנושאים של המסכת שלנו. 
ולכן הגמרא מביאה את הברייתא שבה נפסקה הלכה כרבי יהושע בן קרחה: מלווה בשטר אין נפרעין ממנו, מלווה בעל פה נפרעים ממנו, מפני שהוא כמציל מידם. מדובר בברייתא זו ביהודי שהלווה כסף לגוי העובד עבודה זרה. קובעת הברייתא כי אין לפרוע את ההלוואה בסמוך ל''יום אידם'' [חג של הנוצרים], וכל זאת מפני הסיבה שאם ייפרעו מהם בסמוך ליום חגם, יהווה הדבר שמחה גדולה עבור הגוי [פריעת הלוואה הינה פעולה משמחת, שהיא מורידה את ה''עול'' של החוב המוטל על כתפי הלווה], ואז הגוי יודה על כך ב''יום חגו'', ואנו מעוניינים למנוע זאת. לעומת זאת פוסק רבי יהושע בן קרחה, כי בהלוואה ללא שטר, אלא שניתנה לגוי בעל פה, באופן שהגוי הבטיח להחזיר את ההלוואה ''בתקיעת כף'' ללא שום מסמך. במקרה כזה, מותר לפרוע את ההלוואה גם בסמוך ל''יום אידם'', כיוון שהוא מציל מידם. העובדה שאין מסמך מחייב, והגוי יכול באופן תיאורטי להכחיש את קבלת ההלוואה, לכן, בכל רגע נתון שניתן לפרוע את החוב, ולקבל את דמי ההלוואה אנו ''מנצלים'' זאת, למרות שהדבר עלול לגרום ל''שמחת ייתר'' ביום חגו של הגוי. 
 

מהו המסר?

בכל מצב שבו יש ''נקודת החלטה'' בחיים, וצריך לבחור באפשרות אחת מבין כמה אפשרויות, יש לבחון ולשקול את השיקולים ביישום כל אחת מהאפשרויות, והיכן אנו "מרוויחים יותר", או באיזה מקרה אנו ''מפסידים פחות''. 
במקרה "שלנו", למרות שיש ''בעיה'' בפרעון הלוואה בסמוך ליום חגם של הנוצרים, אנו מעדיפים בכל אופן לפרוע את ההלוואה כיוון שאם לא כן, יש סכנה לעצם פירעון ההלוואה ואז המלווה יפסיד את כל דמי ההלוואה. בלשון הגמרא כיוון שהוא מציל מידם. 
הצלה זו, חייבת להילקח בחשבון גם בבעיות חינוכיות. אם אנו מתלבטים בין אפשרויות חינוכיות שונות, יש תמיד לזכור, שהדבר המשמעותי ביותר הוא ל"הציל" את הילד. האפשרות העומדת על הפרק וגורמת ל''הצלתו'' מידי ''חברה לא בריאה'', או מידי ''פעולה לא רצויה'' וכדו' היא האפשרות המועדפת במצבים אלו. 
 

תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]