|
קנס בשוגג / רפי זברגרבבא קמא דף צה ע"א-ע"בהרקע
במשנה הראשונה של הפרק למדנו על מקרים בהם הגזלה השביחה לאחר מועד הגזלה, וקבעה המשנה בסופה את הכלל: כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה. הגמרא בדף שלנו מצטטת את המשנה הבאה בדף צו: שם מדובר על מקרה הפוך, כאשר הגזלה הורעה [נהפכה להיות רעה יותר] לאחר שעת הגזלה: גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו [ועכשיו שווים פחות מבשעת הגזלה]. גם במקרים אלו פוסק רבי מאיר את הכלל: משלם כשעת הגזלה. יש שם מחלוקת, והסתייגות מסוימת, אך לא נתעכב עליהם במאמר זה. הנושא
מסיקה הגמרא ממשנה זו שהבאנו לעיל, כי רבי מאיר הולך לפי העיקרון של ''שינוי קונה'' כלומר, אם החפץ שנגנב השתנה אצל הגנב/גזלן הרי ששינוי זה מהווה ''קנין'' במידה מסוימת, ולכן הגזלן אינו חייב להחזיר את החפץ כפי שוויו היום, אלא לפי השווי שהיה בעת הגזלה. לאחר מכן, מתלבטת הגמרא בשאלה אחרת: הכא קנסא הוא דקניס ליה – שם במשנה שהבאנו לעיל, אנו רואים כי המשנה ''קונסת'' את הגזלן, ומחייבת אותו לשלם את המחיר שהיה בעת הגזלה, למרות שמחירו הנוכחי ירד משמעותית [הבהמה או העבדים הזקינו]. ועכשיו להתלבטות: כי קא קניס במזיד, אבל בשוגג לא קניס, או דילמא אפילו בשוגג נמי קניס? כלומר, האם הקנס שהזכרנו זה עתה, חל רק במקרים בהם הגזלה הייתה ''במזיד'' ובכוונה תחילה, ואז ברור מדוע קונסים את הגזלן ומענישים אותו, כך שיצטרך להחזיר את הערך הגבוהה יותר של הגזלה, כפי שהיה בעת הגזלה. אך מה הדין אם הגזלה בוצעה בשוגג? האם גם אז נקנוס ונעניש את הגזלן או שמא לא? מהם המקרים בהם הגזלה בוצעה בשוגג, נצטט כמה אופנים המובאים בפרשנים על המקום: מהו המסר?
לחשוב לפני ביצוע ענישה. יש הורים אשר רואים מעשה לא טוב שעשו ילדיהם, ללא מחשבה נוספת, ללא בדיקה וחקירה מה בדיוק בוצע ובאילו מניעים ונסיבות – ישר מענישים. מלמדת אותנו הגמרא בהלכה זו, כי אין זו דרכה של תורה. אין ענישה כאשר המעשה בוצע בשוגג. אין מה להעניש בן אדם אשר טעה וביצע מעשה בלא יודעין. אם נחשוב על פעולה הענישה, הרי משמעותה היא אמירת ''נו נו נו'' על המעשה, והבעת מורת רוח על כי ביצעו מעשה אסור. אך כל זה נכון, אך ורק אם עושה המעשה התכוון לפעולתו, ידע שאסור ולמרות זאת ביצע את המעשה. אך אם נעלמה ממנו הידיעה, וביצע את המעשה בשוגג ובלא מתכוון, אין סיבה להענישו ולקנוס אותו. |