הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
משנה וברייתא - מי "גובר"?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא צו ע"ב
רבי מאיר אומר: בעבדים - אומר לו הרי שלך לפניך.
אמר רב חנינא בר אבדימי אמר רב: הלכה כרבי מאיר.
ורב שביק רבנן ועביד כרבי מאיר?
אמרי: משום דברייתא איפכא תניא.
ורב שביק מתניתין ועביד כברייתא?
רב, מתניתין נמי איפכא תני.
ומאי טעמיה דרב דאפיך מתני' מקמי דברייתא?
אדרבה, ניפוך לברייתא מקמי מתניתין!
אמרי: רב נמי מתניתין איפכא אתניה.
ואי בעית אימא: כי לא אפיך - חדא מקמי חדא, חדא מקמי תרתי אפיך;
דתניא: המחליף פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה, זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק - זכה בה, זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע - יחלוקו,
זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי - ישבע המוכר שברשותו ילדה,
לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין, דברי ר' מאיר;
וחכמים אומרים: אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות.
האי הלכה כר' מאיר, הלכה כרבנן מיבעי ליה!
הכי קאמר: למאי דאפכיתו ותניתו, הלכה כרבי מאיר.
במשנה:
מתני'. גזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו - משלם כשעת הגזלה,
רבי מאיר אומר: בעבדים - אומר לו הרי שלך לפניך.
גזל מטבע ונסדק,
פירות והרקיבו,
יין והחמיץ - משלם כשעת הגזלה.
מטבע ונפסל,
תרומה ונטמאת,
חמץ ועבר עליו הפסח,
בהמה ונתעבדה בה עבירה,
או שנפסלה מעל גבי המזבח,
או שהיתה יוצאה ליסקל - אומר לו הרי שלך לפניך.
1.
במשנה יש מחלוקת בין תנא קמא ורבי מאיר לגבי הדין של גזילת עבד, אם משלם כשעת הגזילה, או שהגזלן יכול לומר לנגזל "הרי שלך לפניך" מפני שדין עבד כדין קרקע שאינה נגזלת ולעולם נשארת ברשות בעליה.
2.
לגבי המשך המשנה אין מחלוקת.
2.1
הגמרא מתייחסת לתנא קמא כאל "רבנן" ["תנא קמא="רבנן"].
2.2
יש שמכנים את תנא קמא כ"סתם משנה".
2.3
החלק האחרון במשנה [כלעיל בסעיף 2] מוגדר כנראה כ"סתם משנה" כי בדינים אלה אין מחלוקת, אע"פ שדינים אלה משובצים בתוך משנה שעל אחד מדיניה יש מחלוקת.
3.
הגמרא:
רבי מאיר אומר: בעבדים - אומר לו הרי שלך לפניך.
אמר רב חנינא בר אבדימי אמר רב: הלכה כרבי מאיר.
פסיקת רב כרבי מאיר [נגד תנא קמא].
4.
מקשה הגמרא:
ורב שביק רבנן ועביד כרבי מאיר?
מדוע רב פסק כרבי מאיר שהוא דעת יחיד לעומת תנא קמא שהוא "רבנן" - רבים!
5.
הסבר: חידושי הרשב"א מסכת בבא קמא דף צו עמוד ב
[וכן בשיטה מקובצת]
ורב שביק רבנן ועבד כר"מ. כתב הר"ז הלוי ז"ל שאע"פ שיש הרבה בתלמוד שמניח דברי הרבים ופוסק כדברי היחיד ולא מקשה הכי,
הוא מקשה על קושית הגמרא [בסעיף 4], שהרי מצינו הרבה בש"ס שאמורא פוסק כדעת יחיד נגד דעת רבים, ומדוע כאן הקשתה הגמרא מדוע רב פסק כדעת יחיד - רבי מאיר?
5.1
המשך:
הכא שאני משום דרב תלמידי' דרבי הוה דסדר סדרן של משניות וסתמן
"רבי" סידר את המשניות וקבע איזו תהיה "סתם משנה" [ואז הלכה כמותה].
5.2
המשך הרשב"א:
ואיהו הוי במנינא דרבי
וא"כ היכי שביק מאן דסתם במתניתין כוותיה ועביד כרבי מאיר.
"רב" היה "במנינא דרבי". כנראה שכוונתו לומר, שרב השתתף בבית הדין של "רבי" בעריכת המשנה ובניסוחה [גיטין דף נט עמוד א; סנהדרין דף לו עמוד א]. ואם כן, הוא עצמו - כמו "רבי" רבו - ידע/קבע שהלכה כ"תנא קמא" שהוא "סתם משנה", ומדוע בסוגייתנו פסק רב כרבי מאיר [כיחיד נגד רבים]. זו כוונת שאלת הגמרא. יוצא למעשה שקושיית הגמרא היא על "רב" דווקא
ראה גם שוטנשטיין הערה 39.
6.
עונה הגמרא:
אמרי: משום דברייתא איפכא תניא.
"רב" פסק כרבי מאיר במשנתנו כי בברייתא מובאת דעת תנא קמא בסוגייתנו בשם רבי מאיר. זאת אומרת שבאמת רב פסק כרבים שמובאים בברייתא.
6.1
הערה: הגמרא לא מצטטת אף ברייתא, אלא אומרת באופן כללי ביותר שיש ברייתא שבה שמות החולקים בעניננו הפוכים משמותיהם במשנתנו. נראה שמדובר בברייתא שגורסת את משנתנו עם שמות "הפוכים". כלומר, מדובר בברייתא מאוחרת למשנה, או אולי מדובר ש"רב" מצא דוקוא ברייתא קדומה למשנה ונתן לה עדיפות! [בניגוד למשנה של "רבי"?]
7.
ורב שביק מתניתין ועביד כברייתא?
מקשה הגמרא: בפשטות, כשיש מחלוקת בין משנה לברייתא יש לפסוק כמו המשנה. אולי הכוונה היא שהמשנה עצמה נוצרה על ידי "רבי" ו"רב" אחרי התקופה של הברייתא הקדומה!
8.
עונה הגמרא:
רב, מתניתין נמי איפכא תני.
רב קבע שיש לשנות את גירסת המשנה באופן שהמובא במשנתנו כדעת רבי מאיר היא דעת תנא קמא, ולהיפך.
שוטנשטיין מסביר שכך הורו לו רבותיו. אבל הרי "רבי" לכאורה לא חשב כך.
אלא כנראה ש"רב" הכיר את שתי הנוסאות: זו של המשנה וזו של הברייתא. ומדובר בברייתא שנקבעה גם היא על ידי "רבי" ו"רב". ורב החליט מהי הגירסא ה"נכונה" והקובעת סופית.
8.1
הערה: מדוע באמת לא שונתה בפועל גירסת המשנה [אם הסבר זה בגמרא נשאר למסקנה]?
9.
מקשה הגמרא:
ומאי טעמיה דרב דאפיך מתני' מקמי דברייתא? אדרבה, ניפוך לברייתא מקמי מתניתין!
[אם אמנם העיקרון הוא, שמשנה חשובה יותר מברייתא ויש סתירה ביניהם] יש "להפוך" את הברייתא שתתאים לאמור במשנה ולא להיפך, לפי הסברנו לעיל בסעיף 8 צריך לומר שהשאלה היא מדוע "רב" העדיף את גירסת הברייתא.
10.
אמרי: רב נמי מתניתין איפכא אתניה.
רש"י מסכת בבא קמא דף צו עמוד ב: "איפכא אתנייה - רבותיו". כלומר, רב "הפך" את הדעות במשנה כי כך נמסר לו מרבותיו.
10.1
בשונה לאמור לעיל בסעיף 8 משמע כאן, שאולי הכוונה היא שבבית דינו של רבי היתה מחלוקת כיצד לנסח את המשנה ורב קיבל/פסק כאותם אלה שניסחו את המחלוקת בין תנא קמא לרבי מאיר כפי שמובא בברייתא [לעיל בסעיף 6].
לכן, רב "הפך" את גירסת המשנה כדי להתאימה לברייתא.
10.2
ואולי לכן לא צוטטה לעיל אף ברייתא, כי מדובר בדברים שנאמרו תוך כדי דיון בבית דינו של רבי! וגם משמע ש"רב" היה הפוסק האחרון בבית מדרשו של "רבי" אע"פ ש"משנה לא זזה ממקומה"
11.
הסבר אחר בגמרא:
ואי בעית אימא: כי לא אפיך - חדא מקמי חדא, חדא מקמי תרתי אפיך;
באמת לא כאמור לעיל בסעיף 10. זאת אומרת, שבשלב זה הגמרא אומרת שלרב לא היתה מסורת מפורשת מרבותיו שגירסת המשנה היא כגירסת הברייתא [מחלוקת היסטורית?] אלא, שרב הפך [מדעתו] את גירסת המשנה כדי להתאימה לשתי ברייתות. זאת אומרת, שמשנה אמנם "חשובה" יותר מברייתא, אבל היא נדחית מפני שתי ברייתות.
ראה שוטנשטיין, הערה 41: ראה תוס' יומא דף נו עמוד ב ד"ה מאי שנא [מצויינים בגליון הש"ס כאן] לדיון האם סברא זו של רב מוסכמת.
11.1
הערה כללית: בסוגייתוו מדובר רק על גירסת שמות חכמים [מי אמר ומה אמר], ולא מדובר בסתירת תוכן בין דין שמובא במשנה לדין שמובא בברייתא.
12.
והגמרא מצטטת את הברייתא שמשמע ממנה שרבי מאיר סובר כתנא קמא במשנתנו, ולהיפך.
דתניא: המחליף פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה,
זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק - זכה בה,
זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע - יחלוקו,
זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי - ישבע המוכר שברשותו ילדה,
לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין, דברי ר' מאיר;
וחכמים אומרים: אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות.
13.
הגמרא מקשה:
האי הלכה כר' מאיר, הלכה כרבנן מיבעי ליה!
אם אמנם רב החליף את שמות החכמים במשנה [כדי להתאימם לשתי הברייתות] הרי שרב היה צריך לומר שהלכה כחכמים ולא כפי שאמר [כמובא בתחילת הסוגיה] שהלכה כרבי מאיר, שהרי לפי האמור בשלב זה של הסוגיה דעת רבי מאיר בגירסת המשנה היא באמת דעת תנא קמא=חכמים.
14.
עונה הגמרא:
הכי קאמר: למאי דאפכיתו ותניתו, הלכה כרבי מאיר.
רב פונה למי שחולק עליו ואומר להם, שלפי גירסתם במשנה יש לפסוק כדעת רבי מאיר כי זאת דעת חכמים ה"אמיתית".
15.
ראה מה שכתבתי על מסכת עירובין דף לז:
בגמרא:
דתנן: הלוקח יין מבין הכותים
אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני - ומיחל ושותה מיד, דברי רבי מאיר. רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין. עולא אמר: ליתא לאיו ממתניתין. ואלא הא דקתני רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין? - עולא זוזי זוזי קתני: דברי רבי מאיר ורבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון אוסרין.
- וסבר רבי יוסי אין ברירה? והתנן, רבי יוסי אומר: שתי נשים שלקחו את קיניהן בעירוב, או שנתנו קיניהן לכהן - איזהו שירצה כהן יקריב עולה, ולאיזה שירצה יקריב חטאת! - אמר רבה: התם כשהתנו. - אי הכי מאי למימרא? - קא משמע לן כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: אין הקינין מתפרשות
אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשית כהן. ואכתי, סבר רבי יוסי אין ברירה?
והתניא: עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודה אחת של ירק או גלוסקא אחת - אינו צריך לעשר, דברי רבי יוסי. וחכמים אומרים: צריך לעשר!
- איפוך.
תא שמע: האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס, רבי יוסי אומר: מחולל! - איפוך, אימא: רבי יוסי אומר לא חילל.
ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא? איפוך חדא מקמי תרתי!
- הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא: ומודה רבי יוסי באומר מעשר שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס - שחילל. מדקאמר הכא שחילל - מכלל דהתם לא חילל.
16.
הגמרא קובעת שיש שתי ברייתות שיש לבצע בהם "איפוך", כדי שיצא שרבי יוסי יסבור ש"אין ברירה", כפי שהוא סובר בברייתא הראשונה.
על כך שואלת הגמרא: "ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא? איפוך חדא מקמי תרתי! - הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא:..."
כלומר, מקשה הגמרא: מדוע אתה משנה גירסא בשתי ברייתות כדי ליישב ברייתא בודדת אחרת, הרי ראוי לבצע להיפך: לשנות גירסא בברייתא אחת כדי להתאימה למשתמע בשתי ברייתות אחרות!!!
16.1
עונה הגמרא: את הברייתא השניה חובה לשנות כי יש בה לכאורה סתירה פנימית, וממילא יוצא שמלבד ברייתא זו משנים רק ברייתא אחת "לטובת" הברייתא הראשונה וזה לגיטימי!!!
16.2
הערה: כאן ההסבר ל"איפוך" שונה מהסיבה/סיבות ל"איפוך" בסוגיה בבבא קמא דף צו
ויש לבדוק לפי סוגיה זו את משמעות הביטוי "איפוך".
ראה בהרחבה על "איפוך" ב"דברי סופרים", א' סופר, סימן כו, ובעיקר אצל "בית אהרן", כרך ט, עמוד רל:
...דאפשר וכהטעם דכיון דחזינן תרי ברייתות היפך המשנה יש לנו לומר שגירסת המשנה בטעות אם שטעו התלמידים בגרסתם
הסבר א:
אם יש שתי ברייתות "נגד" משנה אזי כנראה הברייתות ציטטו משנה שהיתה לפניהם והמשנה הנוכחית היא "טעות".
16.2.2
הנ"ל מתאים רק אם הדיון נערך בתקופה מאוחרת יותר מחתימת המשנה והברייתות, ולא לאמורא "רב" כבבבא קמא דף צו.
16.3
הסבר ב:
או שבזקנותו חזר בו,
המשנה נאמרה/נערכה מוקדם יותר, ו"רבי" חזר בו מהנקבע במשנה. הסבר זה מבוסס על ההנחה ש"רבי" הוא זה שקבע/ערך את הברייתות. ובאמת לגבי "רב" - כבבבא קמא דף צו - מתאים לומר שהוא ידע ש"רבי" חזר בו מפני ש"רב" היה בבית דינו של "רבי".
16.3.1
כדי לצמצם את המסקנה הנ"ל אפשר לומר, שהגמרא ידעה במסורת אילו ברייתות באמת היו של "רבי" עצמו, ואילו ברייתות נקבעו/נערכו על ידי תלמידיו.
16.4
המשך ה"בית אהרן" לעיל:
הסבר ה"יבין שמועה":
ובעל יבין שמועה הוסיף דכיון דמסדרי המשניות היו רבים ר"ח ור' אושעיא ובר קפרא ואשכתן שתי ברייתות שאומרות ענין אחד אפילו שני ענינים דמחד מינייהו ידעינן חברי' דאיכא למימר דכל חדא ברייתא ממחבר אחר א"כ דוחק לומר דהשני מחברים בשתי הברייתות טעו
אבל גבי משניות דהכל הוא רבי שסתם מה לי חד סתמא ומה לי תרי סתמי כיון שהמחבר אחד.
הברייתות נאמרו/נערכו על ידי חכמים שונים, ועל כן, אם בשתי ברייתות שונות מובא נוסח/שיטה מסויים/מסויימת הרי שהוא עדיף על פני נוסח/שיטה של המשנה שנקבעה/נערכה על ידי אדם אחד - "רבי" [ובית דינו?]
הערה: אולי דומה קצת לכלל של "יחיד ורבים הלכה כרבים"
והוציא ג"כ מד' הרא"ש פ' בכל מערבין עירובין דף לו] אהא דתניא הלוקח יין מבין הכותים דכיון דבחדא ברייתא נקיט לישנא דמתניתין ממש א"כ אלימא במתניתין ובא לומר דלא מפכינן...
16.5
כוונתו לומר שיש עדיפות לשתי ברייתות על פני ברייתא אחת אחרת מפני שלא סביר ששני מחברים שונים [מחברי הברייתות] טעו אותה טעות... ואם דבר כזה היה קורא במשנה לא שייך לומר "איפוך" כי עורך המשנה היה אחד - "רבי" – ולא רבים.
בכל אופן נלמד מכל הדיון כאן, שכאשר מבצעים "איפוך" אין הדבר נובע ממסורת קדומה שהיתה ידועה שהגירסה כאן היא טעות...
16.5.1
אמנם ניתן עדיין לומר שמי שטוען "איפוך" מסתמך על מסורת קדומה
16.6
נעיר שוב: כל הנ"ל מתאים רק אם הדיון בגמרא נערך בתקופה מאוחרת לתקופת המשנה והברייתות.
17.
חזרה לסוגייתנו - בבא קמא דף צו:
ונראה לי לחדש: כנראה ש"רב" היה מוסמך להכריע הלכה בספק שהתעורר בבית דינו של "רבי" אבל רק בתנאי שהגירסא של מי שחולק עליו [אולי "רבי" עצמו] תישאר גירסת המשנה במשמעות של "משנה לא זזה ממקומה"!
18.
חשוב להתאים את כל דברינו על סוגיה זו לדברים שאמרנו בשיטת רבנו תם לעיל על בבא קמא דף צד.
19.
ראה מקור חשוב על היחס בין משנה לברייתא:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקלח: [ראה גם לעיל בבא קמא דף צד הערה שלי]
קולי ב"ש וחומרי ב"ה דקחשיב בעדיות, הם משניות כולם שנויות במשנתינו ולהכי כדאשכחן מתני' דב"ה מחמירין וב"ש מקילין פרכינן ולתנייה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כמו שתמצא בפרק אלו טריפות דף נ"ב ב'
ומצאתי מחודש דאף כשמצינו בברייתא דב"ה לחומרא וב"ש לקולא פריך תלמודא א"כ הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולתנייה במסכת עדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה
כאשר יש מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי הגמרא מקשה מדוע מחלוקת זו לא נשנית במשנה במסכת עדויות. כלומר השאלה היא על "רבי" שבוודאי הכיר את הברייתא!
19.1
הוא מביא דוגמאות לנ"ל:
ומצאת כי תדרשנו בפרק יוה"כ [יומא דף פ' א'] על ברייתא דמייתי שם כמה ישתה ויהא חייב וכו' ע"ש
וכן מצאתי עוד בפ"ד דזבחים דף ל"ח ב',
ובפ"ד דבכורות דף ל' ב'
ובפ"ח דערכין דף כ"ז ב' יע"ש
והכי נמי פריך בירושלמי דיומא שם על ההיא ברייתא דאייתינא
19.2
הן אמת דלכאורה כמו זר נחשב למפרך על ברייתא שנשנית אחר המשנה דלתנייה רבי בעדיות דהא כל אינון דמייתי התם הם משניות ששנאם רבינו הקדוש כל אחד ואחד במקום הראוי לה כידוע ומכיון שרבי לא שנאה במשנה רבי חייא מנין לו עד שנפרוך דליתנינהו גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה
הוא מקשה [על האמור לעיל בסעיף 18]: הרי כל ברייתא נשנתה [נכתבה/נערכה] אחרי עריכת המשניות, וכיצד מקשים מדוע רבי לא שיבץ ברייתא מסויימת בתוך המשניות.
19.3
והוא מיישב:
ולפק"ד נראה לתרץ דאף שר' חייא ור' אושעיא הם הם שחברו הברייתות
עכ"ז לא חברום מדעת עצמם אלא על פי רבינו הקדוש רבם היו כותבים מה שהוסיף רבי על המשניות
כמ"ש התוספות בפרק הגוזל - בבא קמא דף צ"ד ב' ד"ה בימי רבי - וז"ל אבל ברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף רבי על המשניות ע"כ
"רבי" ידע/הכיר/קבע את הברייתות [ראה הערתנו לעיל בתחילת סעיף 18] ומה שכתבנו לעיל על בבא קמא דף צד.
19.4
הוא מרחיב את העניין ש"רבי" קבע לתלמידיו מה להוסיף בברייתא.
ועיין תוס' סנהדרין דף ג' א' סוף ד"ה שלא וכ"כ הריטב"א הובאו דבריו ביבין שמועה כלל רס"ב ורס"ג שהברייתא נשנית אחר המשנה שהם תלמידי רבי ולפיכך אף על פי דאיכא סתם במתני' שמא רבי שנה להם בברייתא לבסוף
הברייתות מאוחרות למשניות
19.5
המשך דבריו:
וע"ע שם ביבין שמועה דף ד' א' שכתב דלפעמים רבי כתב דבר אחד במשנה ולא פירש הטעם ואמר לו לר' חייא ושנה אותו בברייתא וכו' יע"ש הא קמן מבואר שעל פי רבו ועצתו נכתבו הברייתות [=ברייתות שמסבירות/מרחיבות את המשניות]
וכ"כ רש"י בפ"ב דתענית דף כ"א א'
וכן מצאתי בתשובת ר' שרירא גאון שהביא בספר יוחסין שכתב וז"ל וכי ר' לא שנאה ר' חייא מנין לו דר' חייא תלמיד ר' הוה ומאי דאגמריה ר' הוה אמר ולית ליה לר' חייא אלא מאי דאית ליה לרבי וכו' יע"ש
רבי חייא - בברייתות - לא אמר דבר שלא שמע מ"רבי". ו"רבי" מסר לרבי חייא להוסיף בברייתא את הסבר המשנה.
19.6
הוא מקשה, שמצינו מקורות שמשמע מהם שברייתא קדמה למשנה:
ומכאן תשובה למה שעלה בדעת מוהר"י חאגיז בהקדמתו לעץ החיים לומר שהתוספתות הם שסידר ר' חייא לפני רבי וברייתות הם משניות שנאמרו שלא מדעת ר' וחוץ למדרשו דליתא ומצאתי להתוס' דפ"ק דבבא מציעא דף ו' א' ד"ה דתני דלפעמים הוה תני ר' מתני' ע"י ר' חייא עיין שם
והוא שולל את האפשרות שהתוספתא היא של רבי חייא בשמו של "רבי" והמשניות שלא מדעת "רבי", ומביא מתוס' שלפעמים "רבי" אומר משנה על ידי רבי חייא.
19.7
ויש לדקדק עוד כן ממ"ש הרא"ש בפרק ארבעה נדרים דף כ"ח א' תנא מתני' נדר להודיעך כחן דב"ש ואף על גב דכח היתירא עדיף אברייתא קא סמיך דאשמועינן בה כח דהיתירא ע"כ
מוכיח מהמקור לעיל שמשנה באה להדגיש הלכה בברייתא! וכן מהמקור הבא [="רבי" פירש במשנה את דברי "רבי חייא" בברייתא]:
וכ"כ עוד רש"י פ"ק דחולין דף ט"ו ב' ד"ה ור' חייא מכשיר ואשמועינן מתני' דעד כאן לא מכשיר ר' חייא וכו' ודברי ר' חייא דמכשיר הם בברייתא לפי דעת רש"י שם וקאמר דר' במשנה פירש דברי ר' חייא שבברייתא
כנ"ל - שמשנה באה להדגיש הלכה בברייתא
ואיתא תו בפסחים דף מ"ח א' שתק ליה בברייתא ומהדר ליה במתני'
19.8
והוא מקשה על הנ"ל:
דלכאורה קשה אכולהו דכיון שהמשנה נשנית קודם הברייתא כידוע וכמ"ש הרא"ש בהדיא פרק אלו מומין איך שייך לומר דשתיק ליה בברייתא ומהדר ליה במתני'
ואיך כתב רש"י בההיא דחולין והרא"ש בההיא דנדרים דר' סמיך אברייתא ואשמועינן במתני' פירושא דברייתא
ידוע שהמשנה קדמה לברייתא ולכן לא יתכן מה שאמור לעיל שמשנה מסבירה את דברי הברייתא.
19.9
הערה חשובה לכל הנ"ל: הרי יתכן שיש ברייתות שקדמו למשניות ויש להיפך, ברייתות מאוחרות למשניות, ואולי אין הכרח שהיחס בין משנה-ברייתא יהיה קבוע ובכוון אחד!
20.
המשך דבריו:
אבל במה שכתבתי דר' הוה ידע הברייתות ור' חייא ור' אושעיא היו כותבים מה שהיה אומר להם ר' ניחא הכל
מוכח מכל הנ"ל שרבי יהודה הנשיא="רבי" ידע את הברייתות ותלמידיו כתבו את הברייתות על דעתו!!
21.
הערה: נראה לי שאחרי הכל, כנראה באמת כל האפשרויות נכונות. יש ברייתות מסוגים שונים. יש כאלה שקדמו למשנה [כגון מחלוקות בית הלל ובית שמאי], יש כאלה שממש יחד עם המשנה [ולכן יש ברייתות ששובצו במשנה], ויש כאלה שנוצרו אחרי המשנה!
